מערכת דיילי באזזזו שאלה שאף אחד לא באמת רוצה לחשוב עליה: אם מלחמת עולם שלישית תפרוץ – לאן בעולם יהיה הכי בטוח לברוח?
בעידן שבו עימותים צבאיים יכולים להסלים במהירות, טילים מסוגלים לעבור אלפי קילומטרים בתוך דקות והכלכלה העולמית תלויה ברשת מורכבת של מזון, דלק, תרופות וטכנולוגיה – המושג “מקום בטוח” כבר הרבה יותר מסובך מלהיות פשוט רחוק משדה הקרב.
ואם תרחיש קיצוני יכלול גם שימוש בנשק גרעיני, הפגיעה עלולה להגיע הרבה מעבר למדינות שיופצצו ישירות. כמויות עצומות של עשן ופיח עלולות להגיע לאטמוספרה, להפחית את אור השמש, להוריד טמפרטורות ולפגוע בייצור המזון ברחבי העולם – תרחיש שמכונה “חורף גרעיני”.
לכן מדענים שבוחנים עמידות בפני אסונות עולמיים מסתכלים לא רק על המרחק מבסיסים צבאיים, אלא גם על בידוד גאוגרפי, יכולת לייצר מזון ואנרגיה באופן עצמאי, יציבות שלטונית, מים זמינים ותלות ביבוא.
והמסקנה הראשונה חשובה במיוחד:
אין כיום מקום על פני כדור הארץ שאפשר להבטיח שיהיה בטוח לחלוטין.
מחקר מקיף שפורסם ב־2026 ובחן עמידות בפני מגוון אסונות גלובליים – ממלחמה גרעינית ועד מתקפות סייבר, מגפות ואירועים גאולוגיים קיצוניים – הגיע בדיוק למסקנה הזאת. עם זאת, בידוד גאוגרפי, ייצור מזון עצמאי וממשל יציב הופיעו שוב ושוב כגורמים שמעניקים למדינות מסוימות יתרון.
אז אילו מקומות עשויים להיות בעמדה הטובה ביותר?
1. ניו זילנד – אחד המקומות שהחוקרים חוזרים אליו שוב ושוב
אם יש מדינה שמופיעה כמעט בכל דיון על הישרדות אחרי קטסטרופה עולמית, זו ניו זילנד.
היא נמצאת בדרום האוקיינוס השקט, רחוקה מאוד ממוקדי העימות המרכזיים בחצי הכדור הצפוני, מוקפת באוקיינוס ומייצרת כמות גדולה מאוד של מזון ביחס לאוכלוסייתה.
בדירוג השלום העולמי של 2026 ניו זילנד נמצאת במקום השני בעולם, אחרי איסלנד.
אבל היתרון הגדול שלה אינו רק השקט היחסי.
מחקר שבחן מדינות איים מול תרחיש של חורף גרעיני מצא שניו זילנד היא אחת המדינות שנראות עמידות במיוחד במקרה שבו אור השמש יפחת בצורה חדה. לצד ניו זילנד בלטו גם אוסטרליה, איסלנד, איי שלמה וונואטו.
מחקר נוסף שבחן ספציפית את יכולת ייצור המזון של ניו זילנד מצא שכמות הקלוריות במזון שהמדינה מייצאת כיום שווה לכמעט פי ארבעה מהצריכה המקומית. אפילו בתרחישים חמורים של חורף גרעיני, החוקרים העריכו שבאופן תאורטי עדיין עשויה להיות למדינה יכולת לייצר מספיק מזון לאוכלוסייה.
אבל כאן מגיעה האזהרה.
חקלאות מודרנית זקוקה לדלק, דשנים, חלקי מכונות, זרעים ושרשראות אספקה. אם הסחר העולמי יקרוס לחלוטין, גם ניו זילנד עלולה להתמודד עם בעיות קשות.
כלומר, אפילו אחת המועמדות הטובות ביותר אינה חסינה.
2. איסלנד – המדינה השלווה בעולם נמצאת רחוק כמעט מכולם
איסלנד מחזיקה ביתרון שקשה להתעלם ממנו: היא פשוט מאוד מבודדת.
האי נמצא בצפון האוקיינוס האטלנטי, מאות קילומטרים מהיבשת האירופית, ללא גבול יבשתי עם שום מדינה.
בנוסף, איסלנד מחזיקה כבר שנים במקום הראשון במדד השלום העולמי, וב־2026 היא שוב דורגה כמדינה השלווה ביותר בעולם.
יש לה גם כמויות גדולות של אנרגיה גיאותרמית והידרואלקטרית, דבר שמקטין את תלותה בדלק לצורך ייצור חשמל וחימום.
מחקר האיים על חורף גרעיני מצא שגם איסלנד עשויה להיות בין המדינות העמידות ביותר בתרחיש כזה.
אבל יש חיסרון משמעותי: איסלנד חברה בנאט”ו וממוקמת באזור בעל חשיבות אסטרטגית בצפון האוקיינוס האטלנטי. בתרחיש של מלחמה בין המעצמות, בידוד גאוגרפי לבדו אינו מבטיח שלא תהיה לה חשיבות צבאית.
בנוסף, האי תלוי ביבוא של מוצרים רבים.
לכן איסלנד אולי נראית מצוין על המפה – אבל גם שם החיים אחרי קריסה של הסחר העולמי יהיו רחוקים מפשוטים.
3. צ’ילה – האוקיינוס מצד אחד והאנדים מצד שני
צ’ילה נהנית מאחד המבנים הגאוגרפיים המוזרים והייחודיים בעולם.
היא נמתחת לאורך החוף המערבי של דרום אמריקה במשך אלפי קילומטרים, כשהאוקיינוס השקט נמצא ממערב ורכס הרי האנדים העצום ממזרח.
מבחינת מלחמה שמרכזה באירופה, במזרח אסיה או במזרח התיכון, המרחק הזה יכול להיות יתרון משמעותי.
בנוסף, צ’ילה היא אחת המדינות המפותחות והיציבות יחסית בדרום אמריקה, עם תעשייה חקלאית חשובה ומשאבי טבע משמעותיים.
אזורים מרוחקים בדרום המדינה, במיוחד פטגוניה, נראים על פניו מושכים עוד יותר: אוכלוסייה דלילה, שטחים עצומים והרבה מים מתוקים.
מצד שני, גם מדינה רחוקה יכולה להיפגע מקריסה בסחר, משבר אנרגיה או שינויי אקלים קיצוניים בעקבות מלחמה גרעינית.
4. בוטסואנה – רחוקה מאוד ממוקדי העימות הגדולים
דרום אפריקה נמצאת רחוק יחסית מרוב המוקדים הצבאיים שעלולים לעמוד במרכז עימות בין מעצמות.
בתוך האזור הזה בולטת בוטסואנה בזכות יציבות פוליטית יחסית, אוכלוסייה קטנה וצפיפות נמוכה.
היא גם אינה נתפסת בדרך כלל כיעד אסטרטגי מרכזי במקרה של מלחמה בין מעצמות גרעיניות.
גם אזורים מסוימים בנמיביה ובדרום אפריקה נהנים מהיתרון של מרחק ומרחבים עצומים.
אבל כאן מתגלה שוב ההבדל בין “לא להיות יעד להפצצה” לבין “להצליח לשרוד משבר עולמי”.
מים, ייצור מזון, מערכות בריאות ותשתיות הופכים קריטיים אם הסחר העולמי נפסק.
5. בהוטן – חבויה עמוק בתוך הרי ההימלאיה
בהוטן היא אחת המדינות המבודדות ביותר מבחינה גאוגרפית.
המדינה הקטנה יושבת גבוה בהרי ההימלאיה, עם שטח הררי שמקשה מאוד על גישה ועל תנועה של כוחות צבאיים.
היא גם אינה מעצמה צבאית ואינה נחשבת בדרך כלל ליעד מרכזי בסכסוכים עולמיים.
מצד אחד, ההרים והבידוד מעניקים לה יתרון ברור.
מצד שני, המיקום שלה אינו נטול סיכון: היא נמצאת ממש בין שתי מעצמות גרעיניות עצומות – הודו וסין.
לכן בתרחיש שבו אסיה עצמה הופכת לזירת עימות רחבה, המרחק שלה מערים גדולות אינו בהכרח מספיק כדי להבטיח ביטחון.
6. שווייץ – המדינה שבנתה מקלט כמעט לכל תושב
אם מלחמה עולמית תתרחש באירופה, הבחירה בשווייץ נשמעת בתחילה מוזרה.
היא נמצאת ממש בלב היבשת.
אבל מעט מאוד מדינות בעולם השקיעו בהגנה אזרחית כפי ששווייץ עשתה.
למדינה יש כ־370 אלף מקלטים פרטיים וציבוריים ובהם כ־9 מיליון מקומות, מספיקים באופן עקרוני ליותר מכל אוכלוסיית המדינה. הרשויות השווייצריות מציינות שהעיקרון הוא שלכל תושב יהיה מקום במקלט קרוב לביתו במקרה של עימות מזוין.
המקלטים כוללים קירות בטון מזוין, דלתות עמידות להדף, מערכות אוורור ומסננים שנועדו להתמודד בין היתר גם עם עלייה ברמות הקרינה.
שווייץ נהנית גם מהרי האלפים ומהמסורת ארוכת השנים שלה של ניטרליות.
בדירוג השלום העולמי של 2026 היא אף הגיעה למקום השלישי בעולם.
אבל יש כאן חיסרון ברור: היא עדיין נמצאת במרכז אירופה. אם מלחמה גרעינית רחבת היקף תפגע ביבשת, נשורת רדיואקטיבית, הפסקת אספקה וקריסה כלכלית לא יעצרו בגבול השווייצרי.
7. ארגנטינה – אחת מספקיות המזון הגדולות באזור
גם ארגנטינה נהנית מהיתרון הגדול של דרום אמריקה: היא רחוקה גאוגרפית מרבים ממוקדי המתיחות הצבאית העולמיים.
אבל היתרון המשמעותי יותר עשוי להיות מזון.
המדינה מייצרת כמויות עצומות של חיטה, תירס, סויה ומוצרים חקלאיים נוספים, לצד שטחים חקלאיים נרחבים ומשאבי מים.
בתרחיש שבו שרשראות האספקה הבינלאומיות מתפרקות, היכולת לייצר מזון באופן מקומי הופכת לחשובה לא פחות מהמרחק מטילים.
אזורים דלילי אוכלוסין בדרום ארגנטינה עשויים להיות רחוקים במיוחד ממטרות אסטרטגיות.
אבל גם כאן, חורף גרעיני עולמי עלול לפגוע ביבולים ובטמפרטורות – ולכן אין הבטחה שאפילו מעצמה חקלאית תישאר ללא פגע.
8. פיג’י – אי קטן הרחק מהמעצמות הגדולות
פיג’י יושבת בלב דרום האוקיינוס השקט, הרחק מהערים הגדולות ומהמרכזים התעשייתיים של העולם.
אין לה כוח צבאי גדול או תשתית אסטרטגית שמעמידה אותה בראש רשימת המטרות האפשריות במלחמה בין מעצמות.
בתסריט של מלחמה קונבנציונלית, המרחק הזה עשוי להיות יתרון עצום.
אבל איים קטנים מציגים גם את אחת המלכודות הגדולות של רשימות “המקומות הבטוחים בעולם”:
בידוד הוא יתרון רק כל עוד אפשר להסתדר בלי העולם החיצוני.
אם מדינה תלויה בדלק, תרופות, חלקי חילוף ומוצרים אחרים שמגיעים באוניות או במטוסים, קריסה של הסחר העולמי יכולה להפוך את אותו בידוד בדיוק מחומת הגנה לבעיה.
9. האזורים המרוחקים של קנדה – מרחבים עצומים וכמעט ריקים
קנדה עצומה.
רוב אוכלוסייתה מרוכזת ברצועה יחסית צרה לאורך הגבול עם ארצות הברית, בעוד אזורים אדירים בצפון ובפנים המדינה כמעט שאינם מיושבים.
בתסריט קיצוני, מקומות כאלה מציעים מרחק מערים גדולות, הרבה מים מתוקים ומשאבי טבע.
אבל במקרה של מלחמה בין נאט”ו לרוסיה או למעצמה אחרת, קנדה עצמה היא חברה מרכזית בנאט”ו ומשולבת עמוק במערכות ההגנה של צפון אמריקה.
לכן ערים, בסיסים צבאיים ותשתיות מרכזיות במדינה עלולים להיות בעלי חשיבות אסטרטגית.
הצפון המרוחק הוא סיפור אחר – אך תנאי האקלים הקשים והמרחק מתשתיות רפואיות וממקורות מזון הופכים חיים עצמאיים שם למשימה קשה מאוד.
10. טובאלו, סמואה ואיים מרוחקים אחרים באוקיינוס השקט
איים זעירים באוקיינוס השקט עשויים להיראות כמעט מושלמים על מפה של מלחמה עולמית.
הם רחוקים מאלפי קילומטרים מרבות מהערים הגדולות בעולם.
אין בהם בדרך כלל מטרות צבאיות גדולות.
אין להם אויבים משמעותיים.
ובמקרים רבים הסיכוי שהם עצמם יהפכו לשדה קרב נמוך.
אבל דווקא כאן צריך להיזהר במיוחד מהרעיון ש”רחוק = בטוח”.
מחקרים שבחנו איים בתרחיש של חורף גרעיני לא בחרו בכל מדינות האוקיינוס השקט באופן אוטומטי. המדינות שבלטו היו אוסטרליה, ניו זילנד, איסלנד, איי שלמה וונואטו – בין היתר בזכות יכולת ייצור המזון והעמידות היחסית שלהן.
אי זעיר שזקוק ליבוא קבוע של דלק, מזון, תרופות או ציוד טכני עלול להיות פגיע מאוד דווקא כאשר ספינות מפסיקות להגיע.
לכן מקום שלא ייפגע מפצצה יכול עדיין להתמודד עם משבר קשה מאוד חודשים לאחר מכן.
ויש גם “בונוס” קיצוני במיוחד: אנטארקטיקה
מבחינה אחת, קשה להתחרות באנטארקטיקה.
אין בה אוכלוסייה קבועה.
אין בה ערים.
אין בה תעשייה רגילה.
והאמנה האנטארקטית קובעת שהיבשת תשמש למטרות שלום ואוסרת בין היתר על הקמת בסיסים צבאיים, תמרונים צבאיים וניסויי נשק.
במילים אחרות, קשה למצוא מקום בעל חשיבות צבאית ישירה נמוכה יותר.
אבל יש בעיה קטנה:
צריך גם לשרוד שם.
בלי תחנת מחקר מאובזרת, מלאי מזון, חימום, חשמל וציוד מתאים, אנטארקטיקה היא אחת הסביבות הקטלניות ביותר על פני כדור הארץ.
לכן היא יכולה להיות רחוקה מאוד ממלחמה – ובו בזמן מקום גרוע מאוד להגיע אליו בלי הכנה עצומה.
ואוסטרליה? המחקר החדש דווקא מעניק לה יתרון גדול
מעניין במיוחד שמחקר חדש שפורסם ב־2026 ובחן מגוון רחב יותר של אסונות גלובליים הגיע למסקנה שאוסטרליה הציגה עמידות בפני המגוון הרחב ביותר של תרחישים שנבדקו.
זה לא אומר שכל אוסטרליה תהיה בטוחה.
ערים גדולות ותשתיות צבאיות עלולות להיות מטרות.
אבל המדינה עצומה, מייצרת כמויות גדולות מאוד של מזון ואנרגיה, ואזורים במערב ובדרום רחוקים במיוחד ממוקדי אוכלוסייה עולמיים.
לכן מערב אוסטרליה – ובמיוחד אזורים המרוחקים מהחוף המזרחי הצפוף – עולה לעיתים קרובות כאפשרות מעניינת בתרחישים כאלה.
אבל הבעיה האמיתית יכולה להתחיל רק אחרי שהפצצות מפסיקות
קל לחשוב על מלחמה גרעינית במונחים של הפיצוץ עצמו.
הבזק.
גל הדף.
קרינה.
אבל בתרחיש עולמי, ההשלכות שאחרי המלחמה עלולות להיות חמורות לא פחות.
מערכות חשמל יכולות לקרוס.
האינטרנט והתקשורת עלולים להיפגע.
דלק ותרופות עלולים להפוך נדירים.
מפעלים יפסיקו לקבל חלקים.
חקלאים יתקשו להשיג דשנים ודיזל.
שרשראות אספקת המזון עלולות להתמוטט.
ואם כמות גדולה מספיק של פיח תגיע לאטמוספרה, ירידה באור השמש ובטמפרטורות עלולה לפגוע בחקלאות גם במדינות שלא נפגעה בהן אפילו פצצה אחת.
זו בדיוק הסיבה שמדענים אינם שואלים רק “איפה לא יפלו טילים?”
הם שואלים:
איפה עדיין יהיה אוכל?
איפה יהיו מים?
איפה תהיה אנרגיה?
איפה תוכל המדינה להמשיך לתפקד גם אם הסחר הבינלאומי כמעט ייעלם?
והמקום הראשון אינו בהכרח זה שנמצא הכי רחוק
במבט ראשון, אולי היינו בוחרים אי זעיר באמצע האוקיינוס.
אבל מחקרי העמידות מצביעים על תמונה מורכבת יותר.
צריך איזון.
מספיק בידוד כדי לא להיות בחזית.
מספיק אוכלוסייה ותשתיות כדי לשמור על בתי חולים, חשמל ותחבורה.
מספיק חקלאות כדי להאכיל את התושבים.
מספיק אנרגיה מקומית.
וממשל יציב מספיק כדי למנוע כאוס לאחר המשבר.
זו אחת הסיבות שניו זילנד ואוסטרליה נראות חזק כל כך במחקרים: הן מבודדות יחסית, אבל אינן איים זעירים שחסרים כמעט כל תעשייה בסיסית.
אז איפה באמת יהיה הכי בטוח אם מלחמת עולם שלישית תפרוץ?
אין תשובה אחת.
אם מדובר במלחמה קונבנציונלית שמתרכזת באירופה ובאסיה, מקום מרוחק בחצי הכדור הדרומי עשוי להיות בחירה מצוינת.
אם מדובר במלחמה גרעינית מצומצמת, המרחק ממטרות צבאיות ומהערים הגדולות יהיה קריטי.
אם מדובר בחילופי נשק גרעיני נרחבים שגורמים לחורף גרעיני, ייצור מזון, אנרגיה ויכולת לתפקד ללא סחר חוץ עשויים להיות חשובים אפילו יותר מהמרחק מהפיצוצים.
והנתון העדכני ביותר אולי מסכם זאת טוב מכול: ב־2026 החוקרים שבחנו מגוון של סיכונים גלובליים קבעו שאין מקום אחד על פני כדור הארץ שעמיד בפני כולם.
איסלנד יכולה להיות שלווה ומבודדת – אבל תלויה ביבוא.
שווייץ יכולה להחזיק מקלט כמעט לכל תושב – אבל היא נמצאת בלב אירופה.
אנטארקטיקה יכולה להיות רחוקה מהמלחמה – אבל כמעט בלתי אפשרית לחיים עצמאיים.
ואי קטן יכול להיות בלתי מעניין לחלוטין עבור צבא אויב – ובו בזמן להיות תלוי לחלוטין בספינה שמביאה אליו מזון ודלק.
אבל אם בכל זאת צריך לבחור את המקומות שמתחילים עם היתרון הגדול ביותר, ניו זילנד, אוסטרליה ואיסלנד הן בין המדינות שמקבלות את התמיכה המחקרית החזקה ביותר, בעוד שווייץ מצטיינת במיוחד במוכנות האזרחית שלה.
והאירוניה היא שבסופו של דבר, בתרחיש של מלחמה עולמית אמיתית, המקום הטוב ביותר לא יהיה בהכרח זה שיש בו את הבונקר העמוק ביותר.
ייתכן שהוא יהיה המקום המרוחק ביותר מהמלחמה – שעדיין מסוגל לגדל מספיק אוכל, לייצר מספיק אנרגיה ולשמור על חברה מתפקדת כשהעולם שבחוץ מפסיק לעבוד כפי שהכרנו אותו.