מערכת דיילי באזזלפעמים החידות שהכי מצליחות לבלבל אותנו הן דווקא אלה שנראות פשוטות לחלוטין.
בלי נוסחאות מתמטיות.
בלי שאלות מתחכמות.
בלי צורך בידע כללי.
רק תמונה אחת ושאלה קצרה:
כמה מספרים אתם מצליחים לראות?
במבט הראשון נדמה שהתשובה צריכה להגיע בתוך שניות. הרי כולנו מזהים את הספרות 0 עד 9 כמעט בלי לחשוב. אבל כאשר כמה ספרות משתלבות זו בזו, חולקות את אותם קווים ומסתתרות בתוך צורות של ספרות אחרות, המוח מתחיל לעשות דבר מעניין מאוד – הוא בוחר במה להתמקד ומתעלם מהשאר.
וזו בדיוק הסיבה שהחידה הוויראלית הזאת גורמת לאנשים להסתכל עליה שוב ושוב.
יש מי שמוצאים שישה מספרים.
אחרים בטוחים שיש שבעה.
יש אנשים שמגיעים לשמונה – ואז מישהו אחר מצביע על קו קטן שהם לא שמו לב אליו, ופתאום מופיע מספר נוסף.
לפני שתמשיכו לפתרון, הסתכלו היטב בתמונה שבכתבה ונסו לענות בעצמכם.
כמה מספרים אתם רואים?
אל תמהרו – המספר הראשון שאתם רואים יכול דווקא להפריע לכם
הדבר המעניין בחידות מהסוג הזה הוא שברגע שהמוח מזהה צורה מוכרת, הוא נוטה “להינעל” עליה.
אם ראיתם למשל את הספרה 8, ייתכן שיהיה לכם קשה פתאום לפרק אותה ולראות בתוך אותם קווים גם 3 או 0.
אם קו מסוים נראה לכם מיד כמו חלק מהספרה 4, המוח עלול להפסיק לבדוק אם אותו קו משתתף גם ביצירת ספרה אחרת.
זה אינו אומר שהראייה שלכם לא טובה.
להפך – זה נובע בדיוק מהדרך היעילה שבה המוח שלנו עובד.
בכל רגע אנחנו מקבלים כמויות עצומות של מידע חזותי. אם המוח היה בוחן כל קו, צבע, צל וצורה בנפרד בכל פעם שאנחנו מסתכלים סביבנו, היינו מתקשים מאוד לתפקד.
במקום זאת הוא מחפש דפוסים מוכרים ומנסה לתת משמעות לתמונה במהירות.
ברוב חיי היומיום זו יכולת מצוינת.
בחידה כזאת – היא בדיוק מה שמכשיל אותנו.
הטעות הגדולה ביותר היא להסתכל על כל התמונה בבת אחת
אם עדיין לא מצאתם את כל המספרים, נסו לשנות גישה.
אל תסתכלו על הציור כעל צורה אחת.
עברו עליו בהדרגה.
התחילו בחלק העליון.
אחר כך הסתכלו במרכז.
לבסוף בחנו את הקווים שבתחתית.
נסו בכל פעם להתעלם מהספרה שכבר זיהיתם ולשאול:
איזו ספרה אחרת אפשר ליצור מאותם קווים?
זו אחת העצות שמופיעות לצד החידה: סריקה שיטתית של התמונה יכולה לעזור הרבה יותר מאשר להזיז את המבט באקראי בתקווה שהפתרון פשוט “יקפוץ” לעין.
מצאתם שישה? אתם ממש לא לבד
שישה או שבעה הם בין המספרים הנפוצים ביותר שאנשים מדווחים שהם מצליחים לזהות.
וזה הגיוני.
חלק מהספרות בולטות כמעט מיד, בעוד אחרות נוצרות באמצעות שילוב של חלקים מכמה צורות.
ככל שמסתכלים יותר זמן, מתחילים לגלות שהציור אינו מורכב רק ממספרים שמצוירים אחד מעל השני בצורה פשוטה.
אותו קו יכול להשתייך לכמה ספרות שונות.
עיגול אחד יכול להיראות כמו 0 בפני עצמו – אבל כשהוא מתחבר לקו נוסף הוא יכול להפוך לחלק מ־6, 8 או 9.
קו אלכסוני שנראה בתחילה לא חשוב יכול להיות בדיוק מה שצריך כדי לזהות ספרה נוספת.
וזו הסיבה שאנשים יכולים להסתכל על אותה תמונה ולתת תשובות שונות לחלוטין.
נסו להגדיל את התמונה
אם אתם מסתכלים בטלפון, הגדילו את התמונה עם האצבעות.
לפעמים דווקא כשאנחנו רואים את הציור גדול יותר, קל לנו להפריד בין הקווים.
אבל הנה משהו מעניין: אצל אנשים אחרים דווקא הקטנת התמונה עוזרת.
למה?
מפני שכאשר התמונה קטנה, אנחנו מפסיקים להתרכז בפרטים זעירים והמוח מתחיל לזהות צורות כלליות.
לכן אפשר לנסות את שתי האפשרויות.
הגדילו.
הקטינו.
הרחיקו מעט את המסך.
ואז חזרו להסתכל.
ייתכן שספרה שלא הצלחתם לראות במשך שתי דקות תופיע פתאום בצורה כל כך ברורה שתתהו איך פספסתם אותה קודם.
ואם זה עדיין לא עובד – הפכו את התמונה
זו אולי העצה המשונה ביותר, אבל היא יכולה לעבוד.
הפכו את הטלפון או הסתכלו על התמונה בזווית אחרת.
כאשר התמונה משנה כיוון, גם הדפוסים שהמוח כבר “החליט” שהוא מכיר נשברים לרגע.
פתאום אינכם רואים עוד את אותה צורה שכבר התקבעה לכם בראש – ואתם נאלצים לפרש מחדש את הקווים.
החידה עצמה אף מציעה להפוך את התמונה ולבדוק אם מתגלים מספרים נוספים.
זה טריק מוכר בחידות חזותיות: לפעמים כל מה שצריך כדי לראות משהו חדש הוא לגרום למוח להפסיק להסתכל עליו באותה דרך.
עכשיו נסו לעבור על הספרות אחת־אחת
אם אתם רוצים לבדוק את עצמכם בלי לקבל עדיין את הפתרון המלא, עברו בראש על הספרות:
עבור כל אחת מהן שאלו:
האם אני מצליח למצוא את הצורה הזאת בתוך הציור?
אל תחשבו כרגע כמה מספרים יש בסך הכול.
פשוט חפשו כל ספרה בנפרד.
זו דרך הרבה יותר יעילה לפתור את החידה.
ואם הגעתם לאחת הספרות וחשבתם “רגע… זה קצת נראה כמו מספר, אבל אולי בעצם זו אות”, אתם כבר קרובים מאוד למחלוקת שמסתתרת בפתרון.
מוכנים לתשובה?
אם אתם עדיין רוצים לנסות לבד – זה הזמן לעצור.
באמת.
הסתכלו שוב בתמונה.
ספרו את כל מה שמצאתם.
רשמו לעצמכם את התשובה.
ועכשיו אפשר לבדוק.
הפתרון שמתקבל מהצורות הוא:
0, 1, 2, 3, 4, 6, 7, 8 ו־9.
כלומר – תשע ספרות שונות.
ומה קרה ל־5?
כאן בדיוק מתחיל הוויכוח.
הצורה שנמצאת במקום שבו אפשר לכאורה לראות 5 נראית יותר כמו האות האנגלית S מאשר כמו הספרה 5, ולכן היא אינה נספרת בפתרון שמוצג עם החידה.
אם אתם הייתם מוכנים לקבל אותה כ־5, ייתכן שהגעתם לעשר.
וזו בדיוק הסיבה שהחידה הזאת מצליחה לעורר כל כך הרבה דיונים.
אז התשובה היא 9 – אבל אפשר להבין למה אנשים מתווכחים
חידות חזותיות אינן תמיד מתמטיקה טהורה.
אם שואלים כמה פעמים מופיעה הספרה 7 בטבלה, בדרך כלל יש תשובה ברורה אחת.
אבל כאן אנחנו מפרשים צורות.
אדם אחד יכול להביט בקו מעוגל ולומר:
“ברור שזה 5.”
ואדם אחר יענה:
“זו לחלוטין S.”
אין כאן בהכרח הבדל ביכולת הראייה או באינטליגנציה.
יש כאן עמימות חזותית מכוונת.
הציור מתוכנן כך שצורה אחת יכולה להתפרש בכמה דרכים, והעיניים מספקות למוח את הקווים – אבל המוח הוא זה שמחליט מה הם מייצגים.
למה כל כך כיף לנו לפתור חידות כאלה?
יש משהו מספק מאוד ברגע שבו צורה נסתרת פתאום מופיעה לעינינו.
לפני שנייה לא ראינו אותה בכלל.
ואז, ברגע שמישהו מצביע עליה, אנחנו כבר כמעט לא מסוגלים לא לראות אותה.
התופעה הזאת מדגימה עד כמה הראייה שלנו היא לא רק פעולה של העיניים.
המוח כל הזמן מפרש.
מסנן.
משווה לדברים שאנחנו כבר מכירים.
ומחליט אילו חלקים מהמידע חשובים מספיק כדי להגיע למודעות שלנו.
חידות חזותיות מנצלות בדיוק את התהליך הזה והופכות אותו למשחק.
אבל האם פתירת חידות באמת “מונעת ירידה קוגניטיבית”?
כדאי להיות מדויקים כאן.
פעילויות שמאתגרות את החשיבה בהחלט יכולות להיות מהנות ולעודד שימוש בזיכרון, תשומת לב, מהירות עיבוד ופתרון בעיות. מחקרים מסוימים על אימון קוגניטיבי מובנה אף מצאו שיפור בכישורים מסוימים אצל מבוגרים.
אבל אין כיום בסיס לומר שחידה אחת ביום – או אפליקציית “אימון מוח” רגילה – תמנע דמנציה או ירידה קוגניטיבית.
המכון הלאומי האמריקאי להזדקנות מציין שהראיות לגבי ההשפעה ארוכת הטווח של פעילויות כאלה עדיין אינן חד־משמעיות, ושאין מספיק ראיות להבטחות הגדולות שמופיעות לעיתים בפרסומות של משחקי מוח מסחריים.
אז אין צורך לפתור את התמונה הזאת מתוך פחד לבריאות המוח.
אפשר פשוט לפתור אותה מפני שזה כיף.
והחלק הכי טוב מתחיל כשמראים אותה למישהו אחר
אחרי שאתם יודעים את התשובה, קשה מאוד לחזור למצב שבו ראיתם רק שישה מספרים.
לכן הדבר הכי מהנה הוא להראות את התמונה למישהו שעדיין לא מכיר אותה.
אל תעזרו.
אל תצביעו.
פשוט שאלו:
“כמה מספרים אתה רואה?”
אחד יגיד חמישה.
אחר יגיע מיד לשבעה.
מישהו ימצא תשעה בתוך חצי דקה.
ואז כמעט תמיד יתחיל הוויכוח סביב אותה צורה אחת:
“זה 5!”
“זה לא 5, זו S!”
וזה כנראה כל הקסם של החידה.
היא נראית כמו משהו שילד יכול לפתור בתוך שניות – אבל גורמת גם למבוגרים להגדיל את המסך, לסובב את הטלפון ולהתחיל לספור מחדש.
אז אם הצלחתם למצוא תשע ספרות – 0, 1, 2, 3, 4, 6, 7, 8 ו־9 – מצאתם את הפתרון המקובל.
ואם ספרתם גם את ה־S בתור 5 וקיבלתם עשר?
אתם כנראה כבר מוכנים להתחיל להתווכח בתגובות.
אבל השאלה האמיתית היא אחרת: כמה מספרים הצלחתם לראות לפני שמישהו גילה לכם את התשובה?