מערכת דיילי באזזכשמישהו מגיע לגיל 100, מיד מתחילות השאלות. מה הוא אכל? כמה התעמל? האם שתה יין? האם נמנע מסוכר? ומה בדיוק הוא עשה אחרת מכולנו?
אבל אתל קטרהאם מאנגליה, שחגגה ב 21 באוגוסט 2026 את יום הולדתה ה־117 והפכה לאדם המבוגר ביותר החי כיום בעולם, מציעה תשובה הרבה פחות מסובכת. אין בה דיאטה מיוחדת, אבקת פלא או שגרת כושר סודית.
כששאלו אותה מה לדעתה עזר לה להגיע לגיל יוצא הדופן הזה, היא אמרה בפשטות:
“אף פעם לא להתווכח עם אף אחד. אני מקשיבה – ואז עושה מה שאני רוצה.”
ועכשיו, אחרי שחיה דרך שתי מלחמות עולם, שישה מלכים ומלכות בריטיים, הנחיתה על הירח, עליית האינטרנט ומגפת הקורונה, קשה שלא להקשיב לפחות לרגע לעצתו של אדם שנולד ב־1909 ועדיין נמצא כאן כדי לספר עליה.
היא נולדה חמש שנים לפני מלחמת העולם הראשונה
אתל קטרהאם נולדה ב 21 באוגוסט 1909 בכפר שיפטון בלינגר שבהמפשייר, אנגליה, וגדלה בטידוורת’ שבווילטשייר. היא הייתה השנייה הצעירה מתוך שמונה אחים ואחיות.
כדי להבין עד כמה העולם של ילדותה היה שונה משלנו, מספיק לחשוב על מה עדיין לא קרה כשהיא נולדה.
הטיטאניק עדיין לא הפליגה למסעה הראשון.
מלחמת העולם הראשונה עדיין לא החלה.
נשים בבריטניה עדיין לא נהנו מזכות הצבעה מלאה.
רדיו ביתי היה עדיין בגדר חידוש.
מטוסים היו המצאה צעירה מאוד.
והרעיון שבעתיד אנשים יחזיקו בכיס מכשיר קטן שמאפשר להם לראות אדם בצד השני של העולם היה נשמע כמו מדע בדיוני.
אתל חיה דרך כל השינויים האלה – ועוד אינספור אחרים.
כבר בגיל 18 היא הפליגה לבדה להודו
למרות שהיום היא מזוהה עם חיים שקטים בבית אבות בסארי, הצעירות של אתל הייתה רחוקה מלהיות שגרתית.
בשנת 1927, כשהייתה בת 18 בלבד, היא עלתה לבדה על ספינה ויצאה למסע של כשלושה שבועות להודו, שם עבדה כאומנת אצל משפחה בריטית. היא נשארה שם במשך כמה שנים וצברה חוויות שבאותה תקופה היו נדירות מאוד עבור אישה צעירה מאנגליה.
היא חוותה מקרוב שילוב בין אורח החיים הבריטי לבין התרבות המקומית, עבדה עם ילדים והכירה עולם שהיה רחוק מאוד מהבית שבו גדלה.
לאחר שחזרה לבריטניה המשיכה לעבוד כאומנת, וב־1931 פגשה בארוחת ערב את האיש שיהפוך לבעלה – נורמן קטרהאם, קצין בצבא הבריטי.
היא התחתנה בקתדרלה והקימה גן ילדים בהונג קונג
אתל ונורמן נישאו בשנת 1933 בקתדרלת סולסברי, מקום שהיה משמעותי במיוחד עבור בעלה, ששימש שם בעבר כנער מקהלה. נורמן התקדם בהמשך לדרגת לוטננט קולונל ב־Royal Army Pay Corps.
השירות הצבאי שלו לקח את הזוג למקומות שונים בעולם.
כשהם חיו בהונג קונג, אתל לא הסתפקה בלהיות אשת קצין. היא הקימה גן ילדים שבו למדו ילדים מקומיים ובריטים, ושילבה אנגלית, משחקים ועבודות יצירה. בהמשך התגוררו גם בגיברלטר ולבסוף חזרו לבריטניה.
לזוג נולדו שתי בנות, ג’ם ואן.
נורמן נפטר בשנת 1976.
אתל המשיכה לחיות עוד חצי מאה אחריו.
בגיל 67 היא למדה לנהוג – והמשיכה עד גיל 97
מותו של בעלה לא גרם לה להפסיק לחפש עצמאות.
אחד הפרטים המרשימים בחייה הוא שאתל למדה לנהוג רק לאחר שהתאלמנה, כשהייתה כבר בשנות ה 60 לחייה. היא המשיכה לנהוג עד גיל 97 – גיל שבו רוב האנשים כבר מזמן אינם חושבים על להחזיק רישיון נהיגה.
היא גם המשיכה לשחק ברידג’ בשנים המאוחרות לחייה ונשארה פעילה וחברתית זמן רב לאחר גיל 100.
וזה אולי מתחבר לעצה אחרת שנתנה לאורך השנים: לא רק להימנע מוויכוחים – אלא גם להגיד כן להזדמנויות.
כשהתבקשה בעבר להסביר את סוד אריכות ימיה, היא אמרה שכדאי לומר כן להזדמנויות משום שאי אפשר לדעת לאן הן יובילו, לשמור על גישה חיובית ולעשות הכול במידה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
היא שרדה קורונה בגיל 110
גם אחרי מאה שנים של חיים, אתל נאלצה להתמודד עם אתגר שאיש לא יכול היה לחזות כשהייתה צעירה.
בשנת 2020, כשהייתה בת 110, היא נדבקה בקורונה.
באותה תקופה הנגיף נחשב מסוכן במיוחד עבור אנשים מבוגרים מאוד, ובתי אבות ברחבי העולם נפגעו קשה מהמגפה. אבל אתל התאוששה והחלימה.
באותה שנה היא גם איבדה את בתה הצעירה, אן. בהמשך עברה לבית אבות בסארי, שם היא חיה עד היום.
למרות כל האובדנים והקשיים שעברה – בעלה, שתי בנותיה ושנים של שינוי עצום בעולם שסביבה – היא שמרה על אותה גישה רגועה שהיא מתארת שוב ושוב.
בריאיון ל BBC אמרה שהיא פשוט לוקחת את הדברים כפי שהם מגיעים – “את העליות ואת הירידות.”
במשפחה שלה כנראה יש גם גנים לא רעים בכלל
קשה לדבר על אדם שמגיע לגיל 117 בלי לשאול עד כמה הגנטיקה משחקת תפקיד.
במקרה של אתל יש לפחות רמז מעניין.
אחותה גלדיס בבילאס חיה עד גיל 104 ו־78 ימים.
מחקרים על אריכות ימים מצביעים כבר שנים על שילוב מורכב של גנטיקה, סביבה, אורח חיים ומזל. אין הרגל יחיד שמבטיח שמישהו יחיה עד 100, ובוודאי שלא עד 117.
לכן העצה של אתל לא צריכה להיתפס כמתכון רפואי לאריכות ימים.
אבל היא בהחלט מספרת משהו על הגישה שבה היא עצמה בחרה לחיות.
לא לחפש ריב בכל דבר.
לא לקחת כל משבר כקטסטרופה.
להמשיך להתעניין בעולם.
ולהישאר עצמאית ככל האפשר.
בגיל 115 המלך שלח לה מכתב – ובגיל 116 הוא הגיע בעצמו
ככל שהתקדמה בגילה, גם בית המלוכה הבריטי התחיל לציין את ההישגים שלה.
ביום הולדתה ה־115 קיבלה אתל מכתב ברכה מהמלך צ’ארלס השלישי. שנה מאוחר יותר כבר קרה משהו הרבה יותר אישי: המלך הגיע לבית האבות שבו היא מתגוררת כדי לפגוש אותה.
אתל, שנולדה כשסבו־רבו של צ’ארלס, המלך אדוארד השביעי, ישב על כס המלוכה, זכרה היטב את טקס ההכתרה שלו לנסיך ויילס בשנת 1969.
כשהמלך ישב לידה היא הזכירה לו כמה אהוב היה אז בקרב הצעירות.
“כל הבנות היו מאוהבות בך ורצו להתחתן איתך,” אמרה לו – והמלך פרץ בצחוק.
קשה לחשוב על מישהו אחר שיכול לומר למלך בריטניה שהוא זוכר אותו כאחד הצעירים הנחשקים במדינה – ולדבר מניסיון אישי מאותה תקופה.
ואז, לפני יומיים בלבד, היא עשתה היסטוריה שוב
ב־21 באוגוסט 2026 חגגה אתל את יום הולדתה ה 117.
בכך הפכה לאדם הבריטי הראשון בהיסטוריה המתועדת שהגיע לגיל הזה.
היא גם האדם האחרון בעולם הידוע כיום שנולד לפני שנת 1910, ולפי ספר השיאים של גינס היא האדם ה 13 המבוגר ביותר שתועד אי פעם.
את יום ההולדת היא חגגה בצורה שמתאימה מאוד לאישה שמעולם לא התלהבה יותר מדי מהמהומה שסביב גילה – עם משפחה וחברים בבית האבות שבו היא מתגוררת.
“היה לי יום מקסים שחגגתי עם המשפחה והחברים שלי,” אמרה לאחר החגיגה.
אפילו האדם המבוגר בעולם מהצד הגברי, ז’ואאו מריניו נטו מברזיל, שלח לה ברכת יום הולדת כשהוא מחזיק תמונה שלה.
ובגיל 117 היא עדיין חווה דברים בפעם הראשונה
אולי הפרט היפה ביותר ביום הולדתה האחרון הוא שאתל אינה מדברת כאילו כבר ראתה הכול.
להפך.
היא סיפרה שאפילו בגיל 117 הייתה לה שנה מלאה ב”פעמים ראשונות”.
בין היתר היא ליטפה למה בפעם הראשונה – והחזיקה את ידו של מלך בריטניה.
זה אולי נשמע כמו פרט קטן, אבל הוא אומר משהו מעניין על אריכות ימים.
גם אחרי 116 שנים, עדיין יכולים להיות דברים שלא עשיתם.
עדיין אפשר לפגוש אדם חדש.
לגעת בחיה שמעולם לא פגשתם.
לחוות רגע מפתיע.
ולשאול מה מחכה בשנה הבאה.
היא עדיין רחוקה מהשיא של האדם המבוגר ביותר אי פעם
למרות גילה יוצא הדופן, אתל עדיין אינה האדם שחי הכי הרבה שנים בהיסטוריה המתועדת.
השיא הזה שייך לז’אן קלמן מצרפת, שנולדה בשנת 1875 ומתה בשנת 1997 בגיל 122 שנים ו־164 ימים.
כלומר, אפילו בגיל 117, לאתל חסרות יותר מחמש שנים כדי להשתוות לשיא ההיסטורי.
אבל עצם העובדה שאפשר בכלל לכתוב את המשפט הזה מדגישה עד כמה הגיל שלה בלתי רגיל.
רוב האנשים שחיו כשהיא נולדה אינם רק מתים מזמן – גם ילדיהם ובמקרים רבים נכדיהם כבר אינם בחיים.
אתל עצמה כבר סבתא לשלוש וסבתא־רבתא לחמישה.
אז מה באמת הסוד שלה?
אולי לעולם לא תהיה תשובה אחת.
ייתכן שהגנים מילאו תפקיד.
ייתכן שאורח החיים שלה עזר.
יכול להיות שהפעילות, העצמאות, הקשרים החברתיים והגישה הרגועה תרמו כל אחד מעט.
וכמובן, יש גם מרכיב גדול של מזל שלא ניתן לשלוט בו.
אבל אם שואלים את אתל עצמה, התשובה נשארת הרבה יותר פשוטה מכל המחקרים על אריכות ימים.
אל תתווכחו עם כולם.
תקשיבו.
תעשו מה שמתאים לכם.
קחו את העליות והירידות כפי שהן מגיעות.
תגידו כן להזדמנויות.
ותיהנו מהחיים – אבל במידה.
האישה שנולדה ב־1909, הפליגה להודו לבדה בגיל 18, הקימה גן ילדים בהונג קונג, איבדה בעל ושתי בנות, למדה לנהוג בשנות ה־60 לחייה, נהגה עד גיל 97, שרדה קורונה בגיל 110, פגשה את המלך צ’ארלס בגיל 116 וחגגה השבוע 117 – עדיין לא טוענת שיש לה נוסחה סודית לחיים.
אבל אולי המשפט הפשוט שלה הוא בדיוק מה שגורם לכל כך הרבה אנשים לחייך:
“אני מקשיבה – ואז עושה מה שאני רוצה.”
ואחרי 117 שנים, קשה לומר שהיא לא הרוויחה את הזכות לעשות בדיוק את זה.