מערכת דיילי באזזכריסטופר נולאן עשה זאת שוב.
אחרי Oppenheimer, Inception, Interstellar, The Dark Knight ו-Tenet, הבמאי זוכה האוסקר החליט לקחת על עצמו את אחד הסיפורים העתיקים והמפורסמים ביותר בתרבות המערבית – האודיסיאה של הומרוס – ולהפוך אותו לאפוס קולנועי עצום.
התוצאה, The Odyssey, הגיעה לבתי הקולנוע ביולי 2026 עם צוות שחקנים שכמעט קשה להאמין שנכנס לסרט אחד: מאט דיימון, טום הולנד, אן האת’וויי, זנדאיה, רוברט פטינסון, שרליז ת’רון, לופיטה ניונגו, מיה גות’, ג’ון לגוויזאמו, בני ספדי ושמות מוכרים נוספים.
הסרט זכה לשבחים על הצילום, הסקאלה העצומה והחוויה הקולנועית שלו – ואף הפך בתוך שבועות לסרט המכניס ביותר בקריירה של נולאן. נכון לסוף אוגוסט 2026 הוא כבר הכניס כ־1.45 מיליארד דולר ברחבי העולם.
אבל לצד כל המחמאות, צופים רבים יצאו מהאולם עם אותה תלונה.
והיא מוכרת היטב לכל מי שראה סרט של כריסטופר נולאן בעבר:
למה לעזאזל הכול כל כך רועש – ולמה לפעמים כל כך קשה להבין מה השחקנים אומרים?
צופים אהבו את הסרט – אבל הרגישו שהם יוצאים מרעידת אדמה
The Odyssey נמשך כמעט שלוש שעות ומכניס את הצופים לתוך מסע עצום של מלחמות, סערות, מפלצות, אלים וסכנות בים.
הסאונד הוא חלק מרכזי מהחוויה.
גלים מתנפצים.
ספינות חורקות.
צבאות מתנגשים.
רוחות שורקות.
מוזיקה מרעידה את האולם.
אבל עבור חלק מהצופים, החוויה הייתה פשוט חזקה מדי.
אחד הגולשים התבדח שהמיקס היה כל כך עוצמתי עד שרמקול “נפל מהתקרה וחתך את המסך לשניים”. אחרים סיפרו שהקולות של השחקנים דווקא היו ברורים, אבל כל שאר הצלילים היו בעוצמה קיצונית.
צופה אחר תיאר את החוויה במשפט פשוט:
“הסאונד היה כל כך חזק שזה הרגיש כמו רעידת אדמה.”
אבל היו גם מי שאהבו בדיוק את אותה עוצמה וטענו שהיא הפכה את הסרט לחוויה סוחפת במיוחד.
וזה בדיוק הוויכוח שמלווה את נולאן כבר שנים.
זו ממש לא הפעם הראשונה שאנשים מתלוננים על הסאונד בסרט של נולאן
אם צפיתם בעבר בסרטים של כריסטופר נולאן וחשבתם לרגע שיש בעיה ברמקולים שלכם – אתם לא לבד.
התלונות החלו הרבה לפני The Odyssey.
ב־The Dark Knight Rises מ־2012, למשל, צופים רבים התקשו להבין את ביין, הדמות שגילם טום הארדי כשהוא עוטה מסכה על פניו.
כבר בהקרנות המוקדמות של הסרט הפכו הקולות העמומים שלו לבדיחה ברשת.
אבל המקרה המפורסם ביותר הגיע ב־2020 עם Tenet.
הסרט אמנם היה מסובך מספיק גם בלי בעיות סאונד, אבל צופים רבים התלוננו שהדיאלוג נבלע שוב ושוב בתוך המוזיקה והאפקטים.
אנשים דיווחו שהם מבינים רק חלק מהמשפטים – אפילו בסצנות שהיו אמורות להיות חשובות להבנת העלילה.
גם Oppenheimer לא הצליח להימלט לחלוטין מהביקורת.
וכשנודע שנולאן עומד לעשות את The Odyssey, היו מעריצים שכבר תהו אם שוב יצטרכו לבחור בין להרגיש את הסרט לבין להבין מה הדמויות אומרות.
אבל נולאן עושה את זה בכוונה
זה אולי הפרט המפתיע ביותר.
נולאן מכיר היטב את התלונות.
והוא לא חושב שמדובר בהכרח בבעיה שצריך “לתקן”.
אחת הסיבות קשורה לדרך שבה הוא מקליט דיאלוגים.
בסרטים רבים, כאשר משפט שהוקלט במהלך הצילומים אינו מספיק ברור, השחקן חוזר לאולפן לאחר מכן ומקליט אותו מחדש. התהליך הזה נקרא ADR – Automated Dialogue Replacement.
נולאן מעדיף להימנע מכך ככל האפשר.
הוא רוצה להשתמש בקול שהוקלט בזמן שהשחקן באמת ביצע את הסצנה.
מבחינתו, הנשימה, המאמץ, הסביבה וכל מה שהיה סביב השחקן באותו רגע הם חלק מההופעה.
“אני מעדיף להשתמש בביצוע שניתן באותו רגע ולא שהשחקן ידבב אותו מחדש אחר כך,” הסביר בעבר.
הוא גם הודה שזו בחירה אמנותית – ושיש אנשים שפשוט לא מסכימים איתה.
Christopher Nolan’s The Odyssey was shot on more than 2 million feet of KODAK 65mm Motion Picture Film made in Rochester, NY. Kodak also manufactured the print film for the 35mm, 70mm 5-perf, and IMAX 70mm releases. We’re thrilled to celebrate the film’s theatrical release today. pic.twitter.com/u0Cm4LeNgN
— Kodak (@Kodak) July 17, 2026
מבחינתו, דיאלוג הוא רק חלק אחד מתוך חוויה שלמה
ריצ’רד קינג, מעצב הסאונד שעובד עם נולאן כבר שנים, הסביר שהמטרה של הבמאי אינה ליצור סרט שבו כל מילה בהכרח יושבת מעל כל שאר הצלילים.
נולאן רוצה שהקהל ירגיש את הסרט.
לא רק יבין אותו מבחינה אינטלקטואלית.
קינג השווה בעבר את הגישה הזאת למוזיקת פאנק: חוויה פיזית שבה הדיאלוג הוא רק חלק אחד מתוך מכלול גדול של קולות.
וזה מסביר הרבה מהחוויה ב The Odyssey.
אם אודיסאוס נמצא על ספינה באמצע סערה, נולאן לא בהכרח רוצה שהקול שלו יישמע כאילו הוא עומד באולפן הקלטות שקט.
הוא רוצה שתשמעו את הים.
את הרוח.
את הספינה.
את הפחד.
ואולי אפילו תצטרכו להתאמץ מעט כדי לשמוע את האיש שמנסה לצעוק מעל כל זה.
עבור נולאן, זו אינה תקלה.
זו החוויה.
והפעם הוא אפילו ניסה לפתור חלק מהבעיה
מה שהופך את התלונות על The Odyssey למעניינות במיוחד הוא שנולאן והצוות שלו דווקא השקיעו מאמץ טכנולוגי רב כדי לשפר את הקלטת הדיאלוגים.
הסרט הוא הראשון של נולאן שצולם כולו באמצעות מצלמות IMAX על פילם.
הבעיה היא שמצלמות IMAX מסורתיות מפורסמות בכך שהן רועשות מאוד בזמן הצילום.
כל מי שראה פעם מצלמת פילם גדולה בפעולה יכול להבין את הבעיה: מנגנון שמניע כמות עצומה של פילם במהירות יוצר רעש מכני שאינו בדיוק אידיאלי כאשר מנסים להקליט שחקנים מדברים.
לכן פותח עבור ההפקה מארז מיוחד – מעין “בלימפ” אקוסטי – שנועד להפחית את רעש המצלמה ולאפשר הקלטת דיאלוג נקייה יותר.
ובכל זאת, הצופים עדיין דיברו על הסאונד.
רק שהפעם, בחלק גדול מהתגובות, הבעיה לא הייתה בהכרח שהם לא שמעו את הקולות – אלא שהאפקטים והמוזיקה היו פשוט חזקים בצורה קיצונית.
וזה מתאים בדיוק לסרט שנולאן רצה לעשות
נולאן הסביר שהאטרקציה הגדולה של IMAX עבורו היא היכולת לגרום לצופה להרגיש שהוא נמצא בתוך האירוע.
וב-The Odyssey זו הייתה מטרה מרכזית במיוחד.
הוא רצה שהקהל יהיה על הספינה עם אודיסאוס.
שיפחד מהאוקיינוס.
שירגיש את הסערה.
ושיחווה את זעמו של פוסידון כמעט בגוף.
זו הסיבה שכאשר הגלים מתרסקים בסרט, הם לא אמורים להישמע כמו מים שנשפכים באמבטיה.
הם אמורים להרעיד את האולם.
הבעיה היא שהקו בין “סוחף” לבין “רועש מדי” משתנה מאוד מאדם לאדם.
ומה שצופה אחד מתאר כחוויה קולנועית חד־פעמית, צופה אחר מתאר כאילו מישהו ניסה לפרק לו את עור התוף.
הסרט עצמו הפך לאירוע קולנועי ענק
למרות הוויכוחים על הסאונד, הקהל הגיע בהמוניו.
הסרט יצא בארצות הברית ב 17 ביולי 2026, ובישראל יום קודם לכן, ב־16 ביולי. אורכו 172 דקות והוא קיבל דירוג R בארצות הברית בשל האלימות והשפה.
הפתיחה בצפון אמריקה הסתכמה ביותר מ 123 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון בלבד, והסרט המשיך להחזיק מעמד היטב במשך שבועות.
פחות מחודש לאחר שעלה לאקרנים הוא כבר עבר את מיליארד הדולרים והפך לסרט המכניס ביותר בקריירה של נולאן – אפילו יותר מ-The Dark Knight Rises ו-Oppenheimer.
עד סוף אוגוסט כבר טיפס הסכום לכ־1.45 מיליארד דולר ברחבי העולם.
כך שאם בעיית הסאונד הרחיקה אנשים – היא כנראה לא הרחיקה מספיק מהם.
וגם הביקורות היו חזקות
מעבר להצלחה הכלכלית, הסרט קיבל ביקורות חיוביות רבות.
המבקרים שיבחו במיוחד את השאפתנות של נולאן, הצילום ב IMAX, הסצנות בים והדרך שבה הפך את הסיפור בן אלפי השנים לסרט מלחמה והרפתקה מודרני.
הגרדיאן תיאר אותו כאפוס מסחרר שעושה צדק עם האגדה ההומרית, בעוד ביקורת ב־RogerEbert.com העניקה תשומת לב מיוחדת לאופן שבו נולאן עוסק בכוחם של סיפורים – כיצד הם מסוגלים לנחם, להטעות, לאחד ולהרוס.
זה לא אומר שכולם אהבו כל החלטה.
עוד לפני יציאת הסרט היו ויכוחים על הליהוק, על מידת הנאמנות לטקסט של הומרוס ועל הבחירות ההיסטוריות והחזותיות של נולאן. לאחר היציאה התנהל גם דיון סביב שפה מודרנית ושינויים גדולים שהסרט עשה בעלילה המקורית.
אבל מכל הנושאים האלה, התלונה על הסאונד היא כנראה זו שהכי מזוהה עם הבמאי עצמו.
אחרי יותר מעשור של תלונות – כנראה שנולאן פשוט לא מתכוון להשתנות
וזו אולי המסקנה החשובה ביותר.
מעריצים יכולים להמשיך להתלונן.
בתי קולנוע יכולים לכוון מערכות סאונד.
טכנולוגיית ההקלטה יכולה להשתפר.
מצלמות IMAX יכולות להיות שקטות יותר.
אבל כריסטופר נולאן כבר הבהיר שוב ושוב שהדרך שבה הסרטים שלו נשמעים היא חלק מהדרך שבה הוא רוצה שהם יורגשו.
מבחינתו, קולנוע אינו טלוויזיה גדולה.
הוא אמור להיות חוויה פיזית.
לפעמים רועשת.
לפעמים כאוטית.
ולפעמים כזאת שבה אתם לא קולטים כל מילה – בדיוק כפי שלא הייתם קולטים כל מילה אילו באמת הייתם עומדים על סיפונה של ספינה בתוך סערה.
וזה משאיר את הצופים עם שתי אפשרויות.
להתעצבן.
או פשוט להיכנע לחוויה.
כי אחרי The Dark Knight Rises, Tenet, Oppenheimer ועכשיו The Odyssey, דבר אחד כבר די ברור:
אם אתם נכנסים לסרט של כריסטופר נולאן ומצפים לשמוע כל לחישה בצורה מושלמת – ייתכן שאתם צופים בסרט של הבמאי הלא נכון. אבל אם אתם רוצים שספינה, סערה ומפלצת מיתולוגית ירגישו כאילו הן נמצאות ממש בתוך האולם איתכם, נולאן כנראה שמח מאוד לשמוע שהתלוננתם שהיה רועש מדי.