מערכת דיילי באזזבמאי 2025 עלתה איידה ברקינס, אם צעירה לשני ילדים מהמט שבקליפורניה, על טיסה לשיקגו. כמו אינספור נוסעים אחרים, בזמן השינוי בגובה היא הרגישה את הלחץ המוכר באוזניים.
בדרך כלל התחושה הזאת נעלמת במהירות. בולעים רוק, מפהקים, לועסים מסטיק – והאוזניים “נפתחות”.
אבל אצל איידה משהו היה שונה.
אחרי שהמטוס נחת, האוזן השמאלית שלה פשוט לא נפתחה.
גם כשהגיעה הביתה התחושה נשארה. היא שמעה כאילו הכול עטוף בשכבה עבה של צמר גפן, ובהמשך הופיע גם צפצוף מתמשך באוזן.
בהתחלה לא היה שום דבר שיגרום לאם בת ה־22 לחשוב על סרטן. למעשה, במשך חודשים גם הרופאים לא חשבו בכיוון הזה.
אבל האוזן הסתומה הייתה רק הסימן הראשון.
בהמשך הופיעו דימום שהגיע אל הגרון, ירידה בשמיעה, עייפות וירידה בלתי מוסברת במשקל. כאשר מומחה אף־אוזן־גרון סוף סוף בדק אותה לעומק, הוא מצא מסה באזור שמאחורי האף – בדיוק ליד הצינור שאמור לאזן את הלחץ באוזן.
בפברואר 2026, אחרי בדיקות CT ושתי ביופסיות, איידה קיבלה אבחנה שאיש לא ציפה לשמוע מאישה צעירה כל כך:
קרצינומה של הלוע האפי – Nasopharyngeal Carcinoma, סוג נדיר של סרטן ראש וצוואר.
בהתחלה כולם חשבו שהטיסה אשמה
התחושה של אוזניים סתומות לאחר טיסה נפוצה מאוד.
כאשר מטוס עולה או יורד, לחץ האוויר בתא משתנה במהירות. תעלת אוסטכיוס – צינור צר שמחבר את האוזן התיכונה לחלק האחורי של האף והגרון – אמורה להיפתח ולאזן את הלחצים משני צדי עור התוף.
אם היא אינה נפתחת מיד, אפשר להרגיש לחץ, אטימות, כאב או ירידה זמנית בשמיעה.
לכן כאשר איידה פנתה לעזרה, ההסבר הראשוני נשמע הגיוני: כנראה מדובר בבעיה הקשורה לשינויי הלחץ בזמן הטיסה.
אבל הימים הפכו לשבועות.
והאוזן עדיין לא חזרה לעצמה.
השמיעה הלכה ונחלשה והופיע צפצוף שלא נעלם. איידה תיארה את העולם שסביבה כעמום ומטושטש מבחינה קולית.
ואז התחיל דימום מוזר לתוך הגרון
בשלב מסוים הופיע סימפטום שאי אפשר היה להסביר בקלות באמצעות לחץ באוזניים.
איידה החלה לדמם לתוך הגרון.
היא סיפרה שהדם היה יוצא דרך האף רק כאשר התכופפה קדימה בזווית משמעותית. במקביל היא נעשתה עייפה יותר ויותר והחלה לרדת במשקל בלי שהתכוונה לכך.
אלה כבר היו סימנים לכך שמשהו מעבר ל”אוזן מטיסה” מתרחש.
ובכל זאת, הדרך לאבחנה הייתה ארוכה.
איידה עברה בין רופאים בניסיון להבין מדוע התסמינים אינם חולפים. הסיבה יוחסה תחילה שוב ושוב לשינויי גובה או לבעיה מקומית באף ובאוזניים.
רק לאחר חודשים היא הופנתה למומחה אף־אוזן־גרון.
ושם סוף סוף התחילה התמונה להשתנות.
הרופא הסתכל – וגילה מסה שחסמה את האזור שמוביל לאוזן
בבדיקה התגלה משהו שלא היה אמור להיות שם.
מסה באזור שמאחורי האף חסמה את תעלת אוסטכיוס, והאדנואידים – רקמה לימפתית שנמצאת בחלק האחורי של חלל האף – נראו מוגדלים ומודלקים.
פתאום הייתה סיבה אפשרית לכך שהאוזן של איידה לא הצליחה “להיפתח”.
אם מסה לוחצת או חוסמת את תעלת אוסטכיוס, האוזן התיכונה אינה יכולה לאזן לחץ בצורה תקינה. נוזלים יכולים להצטבר, השמיעה יכולה להיפגע ונוצרת תחושת אטימות שעלולה להיראות בהתחלה כמו בעיה רגילה לחלוטין באוזן.
מומחה אף-אוזן-גרון הבין שהממצא אינו שגרתי.
סרטן עדיין נראה לא סביר בגלל גילה הצעיר – אבל היה ברור שצריך לבצע ביופסיה.
בזמן שחיכתה לתוצאות – הצד השמאלי של הגרון התחיל להתנפח
גם בזמן ההמתנה לבדיקה הראשונה, הגוף המשיך לשלוח סימנים.
הצד השמאלי של גרונה של איידה החל להתנפח, ולכן הרופאים החליטו לבצע ביופסיה נוספת.
הרופא אמר לה שמעולם לא ראה מקרה בדיוק כמו שלה. הוא עדיין לא יכול היה לומר בוודאות שמדובר בסרטן – אך המראה היה חשוד מספיק כדי להמשיך בירור במהירות.
בדיקות CT הראו שהמחלה אינה מוגבלת רק לאזור הראשוני. התגלה גידול שהגיע גם לבלוטות לימפה צוואריות סמוך לבסיס הגולגולת.
בפברואר 2026 הגיעה התשובה.
Nasopharyngeal carcinoma – סרטן הלוע האפי.
זהו סרטן שמתחיל במקום שרוב האנשים אפילו לא יודעים שקיים
הלוע האפי – הנזופרינקס – הוא החלק העליון של הלוע.
הוא נמצא מאחורי האף ומעל החלק האחורי של הפה, סמוך לבסיס הגולגולת.
מכיוון שהוא מוסתר עמוק בתוך הראש, אי אפשר פשוט להסתכל במראה ולראות אם מתפתח שם משהו.
וזה גם מסביר מדוע הסימנים הראשונים יכולים להיראות כאילו הם בכלל קשורים לאוזניים.
המכון הלאומי לסרטן בארה”ב מונה בין הסימנים האפשריים של סרטן הלוע האפי ירידה בשמיעה, צפצופים או כאבים באוזניים, תחושת אף סתום, דימום מהאף, כאב גרון וגוש בצוואר.
האגודה האמריקאית לסרטן מציינת במפורש שאצל חלק מהחולים הסימן שמוביל לבדיקה יכול להיות תחושת מלאות קבועה באוזן אחת – בדיוק מסוג התחושה שאיידה חוותה לאחר הטיסה.
אבל חשוב: אוזן שלא נפתחת אחרי טיסה כמעט אף פעם לא אומרת סרטן
זה החלק שחשוב במיוחד להבין.
אם נחתתם מטיסה והאוזניים עדיין מרגישות סתומות, אין סיבה להסיק מיד שיש גידול.
ברוב המקרים הסיבה תהיה הרבה יותר פשוטה: שינויי לחץ, הצטננות, גודש באף, אלרגיה, נוזלים באוזן התיכונה או תפקוד לקוי זמני של תעלת אוסטכיוס.
סרטן הלוע האפי הוא נדיר מאוד בארצות הברית ובמדינות מערביות רבות – פחות ממקרה אחד לכל 100 אלף אנשים בשנה.
אבל כאשר אטימות באוזן אחת אינה חולפת, במיוחד אם היא מלווה בירידה הולכת ומחמירה בשמיעה, צפצופים, דימום מהאף, גוש בצוואר, ירידה במשקל או תסמינים נוספים – כדאי להיבדק.
הבעיה אינה שאוזן סתומה היא סימן ייחודי לסרטן.
הבעיה היא כאשר משהו שאמור להיות זמני פשוט ממשיך.
ובאופן מפתיע, גם צעירים יכולים לחלות בו
איידה הייתה רק בת 22 כשהתגלתה המחלה.
זה אכן צעיר מאוד, אבל סרטן הלוע האפי יכול להופיע בכל גיל.
בארצות הברית ובאזורים אחרים שבהם המחלה נדירה, קיימת אפילו עלייה קטנה יחסית בשכיחות בקרב צעירים בגילאי 15 עד 24, לפני ירידה ולאחר מכן עלייה נוספת בגיל מבוגר יותר.
ועדיין, רוב הצעירים שחווים בעיות באוזן כמובן אינם סובלים מהסרטן הזה.
המסר אינו לפחד מכל צפצוף.
אלא לזכור שגיל צעיר לבדו אינו מבטל לחלוטין אפשרות למחלה רצינית כאשר התסמינים ממשיכים להחמיר.
יש גם קשר מעניין לנגיף שכמעט כולנו נחשפנו אליו
אחד מגורמי הסיכון הידועים לסרטן הלוע האפי הוא נגיף אפשטיין־בר – EBV.
זהו אותו נגיף שמוכר בין היתר כגורם למחלת הנשיקה.
יותר מ־90% מבני האדם בעולם נדבקים ב־EBV בשלב כלשהו בחייהם. אצל רובם הוא לעולם אינו גורם לבעיה רצינית.
עם זאת, קיימת זיקה ברורה בין הנגיף לבין סוגים מסוימים של סרטן הלוע האפי.
חשוב להדגיש: העובדה שאדם נדבק ב־EBV אינה אומרת שהוא יפתח סרטן. הנגיף נפוץ בצורה עצומה, בעוד הסרטן נדיר מאוד.
גורמים גנטיים, מוצא, עישון, תזונה וגורמים סביבתיים נוספים עשויים להשפיע גם הם על הסיכון.
המחלה שכיחה יותר באזורים מסוימים בדרום ובמזרח אסיה, בצפון אפריקה, במזרח התיכון ובקרב אוכלוסיות מסוימות באזור הארקטי.
כששמעה את המילה “סרטן”, היא חשבה רק על שני הילדים שלה
לאיידה יש שני ילדים קטנים – בני שנה ושלוש בזמן שדיברה על האבחנה.
כאשר הרופאים אמרו לה שיש לה סרטן, המחשבות שלה לא הלכו מיד לטיפול או לסטטיסטיקות.
היא חשבה על הילדים.
“כל מה שחשבתי עליו היה שלא אראה את התינוקות שלי גדלים,” סיפרה.
עבור אם בת 22, המחשבה שאולי לא תהיה שם כדי לראות את ילדיה עוברים את הרגעים החשובים בחייהם הייתה לדבריה הדבר המפחיד ביותר באבחנה.
אבל אחרי חודשים שבהם כמעט כל שלב הביא איתו חדשות גרועות יותר – הגיעו סוף סוף גם חדשות מעודדות.
היא עברה חודשים של כימותרפיה והקרנות – והגידולים מתכווצים
איידה החלה בטיפול שכלל כימותרפיה והקרנות.
זהו שילוב טיפולים מקובל במקרים רבים של סרטן הלוע האפי, משום שהמיקום של הגידול עמוק ומורכב לניתוח והמחלה בדרך כלל רגישה יחסית לקרינה.
נכון לסוף אוגוסט 2026, איידה כבר עברה חודשים של טיפול והתקרבה לסיומו.
והתגובה הייתה מעודדת מאוד.
היא סיפרה שהגידולים מתכווצים ושהם מגיבים לטיפולים שקיבלה. לדבריה, הרופאים אופטימיים לגבי האפשרות שהיא תגיע למצב שבו לא תישאר עדות למחלה.
הפרוגנוזה שלה, לדבריה, טובה.
והילדים שלה הם אלה שנותנים לה את הסיבה להמשיך.
דווקא לטיסה אולי היה תפקיד אחר לגמרי ממה שנראה בהתחלה
הטיסה לא גרמה לסרטן של איידה.
הגידול כבר היה קיים.
אבל שינוי הלחץ במטוס עשוי היה להפוך בעיה שכבר הייתה באזור תעלת אוסטכיוס למשהו שאי אפשר היה להתעלם ממנו.
אצל אדם בריא, האוזן מתאזנת לאחר שהמטוס נוחת.
אצל איידה, הייתה מסה שחסמה את האזור שבו הלחץ אמור להתאזן.
וכך אירוע יומיומי לחלוטין – טיסה לקראת ביקור בשיקגו – הפך בסופו של דבר לנקודת ההתחלה של מסע שהוביל לאבחנה.
אלה הסימנים שכדאי להכיר
סרטן הלוע האפי נדיר, והתסמינים שלו נגרמים ברוב המקרים ממצבים שאינם סרטניים.
ובכל זאת, סימנים מתמשכים או מחמירים מצדיקים בדיקה, במיוחד כאשר הם מופיעים בצד אחד בלבד.
בין הסימנים האפשריים נמצאים גוש בצוואר, תחושת אטימות מתמשכת באוזן אחת, ירידה בשמיעה או צפצופים, דימום חוזר מהאף, אף סתום שאינו משתפר וכאב גרון מתמשך. במחלה מתקדמת יותר יכולים להופיע גם כאבי ראש, נימול או חולשה בפנים וראייה כפולה.
אף אחד מהתסמינים האלה לבדו אינו אומר שיש סרטן.
אבל הגוף בדרך כלל אינו שולח סימן מתמשך בלי סיבה.
היום היא מספרת את הסיפור שלה כדי שאחרים לא יתעלמו
איידה החליטה לדבר בגלוי על מה שעבר עליה דווקא משום שהמקרה שלה התחיל בצורה כל כך תמימה.
היא הייתה בת 21 כשהתסמינים התחילו.
אם לשני ילדים.
לא הייתה לה שום סיבה לחשוב שבגוף שלה מתפתח סרטן נדיר.
ואפילו כאשר האוזן נשארה סתומה, ההסבר הפשוט של לחץ מהטיסה נשמע הגיוני.
רק כשהופיעו עוד ועוד תסמינים והמצב המשיך להחמיר התבררה האמת.
היום, בזמן שהגידולים שלה מתכווצים והיא מתקדמת לקראת סיום הטיפול, היא רוצה שאנשים יזכרו דבר אחד:
מחלה רצינית אינה בודקת את תאריך הלידה לפני שהיא מופיעה.
אבל גם אין צורך להפוך כל כאב קטן לסיבה לפאניקה.
הלקח מהסיפור שלה פשוט יותר: אם משהו בגוף משתנה ולא חוזר לקדמותו, אם סימפטום שאמור לחלוף נשאר במשך שבועות או חודשים – ובמיוחד אם מצטרפים אליו סימנים חדשים – כדאי להמשיך לחפש תשובה.
כי אצל איידה, הכול התחיל מאוזן אחת שלא “נפתחה” אחרי טיסה.
ומה שנראה בתחילה כמו תופעת לוואי מעצבנת של שינויי לחץ התברר בסופו של דבר כסימן הראשון לגידול נדיר שהסתתר ממש מאחורי האף שלה.