תרופה נפוצה לכאבי גב עלולה לגרום לסיכון גבוה יותר לדמנציה

מיליוני אנשים ברחבי העולם משתמשים בתרופות כדי להתמודד עם כאבי גב כרוניים.

עבור חלקם מדובר בכאב שמפריע לישון.

אצל אחרים הוא מקשה לעבוד, ללכת, לנהוג או אפילו לבצע פעולות יומיומיות פשוטות.

אחת התרופות שניתנות לאנשים הסובלים מכאב כרוני היא גבאפנטין, תרופה שנמצאת בשימוש כבר עשרות שנים.

אבל מחקר גדול העלה שאלה חדשה ומדאיגה.

האם שימוש ממושך או חוזר בגבאפנטין עלול להיות קשור לסיכון גבוה יותר לדמנציה ולפגיעה קוגניטיבית?

החוקרים ניתחו נתונים של עשרות אלפי אנשים שסבלו מכאבי גב תחתון כרוניים.

הממצאים שלהם היו מספיק משמעותיים כדי לגרום להם להמליץ לרופאים לעקוב מקרוב יותר אחרי התפקוד הקוגניטיבי של מטופלים שמקבלים את התרופה לאורך זמן.

אבל לפני שנכנסים לפאניקה, חשוב להבין מה המחקר מצא, ובעיקר מה הוא לא הוכיח.

התרופה התחילה בכלל כטיפול באפילפסיה

גבאפנטין פותחה במקור כתרופה נגד פרכוסים.

היא משמשת לטיפול באפילפסיה, אך עם השנים החלו רופאים לרשום אותה גם למצבים אחרים.

בין היתר, היא משמשת לכאב עצבי, כאבים לאחר שלבקת חוגרת, ובמקרים מסוימים גם לכאב כרוני.

התרופה הפכה לפופולרית במיוחד משום שהיא נתפסת לעיתים כחלופה לאופיואידים, תרופות משככות כאב שעלולות לגרום לתלות ולהתמכרות.

עם זאת, גם לגבאפנטין יש תופעות לוואי.

היא יכולה לגרום לסחרחורת.

עייפות.

ישנוניות.

נפיחות.

ובחלק מהמקרים גם בעיות בריכוז או תחושה של ערפול מחשבתי.

עכשיו מחקר גדול העלה חשש שאצל חלק מהמטופלים עשויה להיות גם השפעה ארוכת טווח יותר.

החוקרים בדקו יותר מ-26 אלף אנשים בכל קבוצה

המחקר התבסס על מאגר רפואי גדול מארצות הברית שכלל מידע ממערכות בריאות רבות.

החוקרים התמקדו באנשים שסבלו מכאבי גב תחתון כרוניים.

לאחר התאמה סטטיסטית בין הקבוצות, הם השוו בין יותר מ-26 אלף מטופלים שקיבלו גבאפנטין לבין קבוצה דומה של אנשים שסבלו מאותה בעיה אך לא קיבלו את התרופה.

החוקרים ניסו להתאים בין הקבוצות לפי גיל, מצב בריאותי, מחלות רקע ותרופות אחרות.

המטרה הייתה לצמצם ככל האפשר הבדלים שיכולים להשפיע על התוצאה.

ואז הם בדקו מה קרה במהלך השנים שלאחר מכן.

שש מרשמים או יותר נקשרו לעלייה בסיכון

הממצא המרכזי היה אצל אנשים שקיבלו שישה מרשמים או יותר לגבאפנטין.

בקבוצה הזאת נרשמה עלייה של כ-29 אחוז בשיעור האבחנות של דמנציה בהשוואה לאנשים שלא קיבלו את התרופה.

העלייה הייתה גדולה עוד יותר כשבדקו ליקוי קוגניטיבי קל, המכונה MCI.

אנשים שקיבלו לפחות שישה מרשמים היו בעלי סיכון גבוה בכ-85 אחוז לקבל אבחנה של ליקוי קוגניטיבי קל.

MCI אינו דמנציה.

אנשים עם ליקוי קוגניטיבי קל עדיין מסוגלים בדרך כלל לנהל חיים עצמאיים.

אבל הם עלולים לחוות ירידה בזיכרון, בריכוז, במהירות החשיבה או ביכולות קוגניטיביות אחרות.

אצל חלק מהאנשים המצב נשאר יציב.

אצל אחרים הוא יכול להתקדם עם הזמן לדמנציה.

דווקא אנשים צעירים יותר הציגו את העלייה הגדולה ביותר

אחד הממצאים המפתיעים במחקר היה שהקשר לא הופיע רק אצל קשישים.

למעשה, העלייה היחסית בסיכון הייתה בולטת במיוחד אצל מבוגרים מתחת לגיל 65.

בקרב בני 18 עד 64 שקיבלו גבאפנטין נרשמה יותר מהכפלה בסיכון לאבחנת דמנציה בהשוואה לקבוצה שלא קיבלה את התרופה.

גם הסיכון לליקוי קוגניטיבי קל היה גבוה יותר.

כאשר החוקרים בחנו קבוצות גיל ספציפיות, הם מצאו שבני 35 עד 49 ובני 50 עד 64 הציגו עליות משמעותיות.

לעומת זאת, בקבוצת הגיל 18 עד 34 לא נמצא קשר מובהק דומה.

הממצא הזה משך תשומת לב רבה, משום שדמנציה מזוהה בדרך כלל עם גיל מבוגר בהרבה.

יותר מרשמים נקשרו לסיכון גבוה יותר

החוקרים זיהו גם מה שנראה כמו קשר בין תדירות השימוש לבין הסיכון.

אנשים שקיבלו 12 מרשמים או יותר לגבאפנטין היו בעלי סיכון גבוה בכ-40 אחוז לדמנציה בהשוואה לאנשים שקיבלו בין שלושה ל-11 מרשמים.

גם הסיכון לליקוי קוגניטיבי קל היה גבוה יותר, בכ-65 אחוז.

ממצא כזה יכול לעורר חשד לקשר תלוי חשיפה.

כלומר, ככל שהחשיפה לתרופה גדולה יותר, כך הסיכון עשוי לעלות.

אבל גם כאן, זה עדיין לא מוכיח שהתרופה עצמה היא שגרמה לשינוי.

וזה החלק החשוב ביותר: המחקר לא הוכיח שהתרופה גורמת לדמנציה

מדובר במחקר תצפיתי.

החוקרים הסתכלו לאחור על מידע רפואי שכבר קיים.

הם לא לקחו אנשים בריאים וחילקו אותם באופן אקראי לקבוצה שמקבלת גבאפנטין ולקבוצה שלא מקבלת אותה.

לכן אפשר לזהות קשר.

אבל הרבה יותר קשה להוכיח סיבה.

יכול להיות שאנשים שקיבלו גבאפנטין היו שונים בדרכים שלא ניתן היה למדוד בצורה מושלמת.

ייתכן שהכאב שלהם היה חמור יותר.

ייתכן שהיו להם בעיות רפואיות אחרות.

ייתכן שהיו גורמים נוספים שתרמו גם לצורך בתרופה וגם לסיכון לדמנציה.

זו נקראת “ערבוביה סטטיסטית” או confounding, והיא אחת המגבלות המרכזיות של מחקרים כאלה.

גם כאב כרוני עצמו נקשר לדמנציה

זו נקודה חשובה במיוחד.

מחקרים אחרים מצאו שאנשים שסובלים מכאב כרוני נמצאים בעצמם בסיכון גבוה יותר לירידה קוגניטיבית ולדמנציה.

הסיבות האפשריות רבות.

כאב כרוני יכול לפגוע בשינה.

להוביל לדיכאון.

להפחית פעילות גופנית.

ליצור בידוד חברתי.

ולהיות קשור למחלות כרוניות נוספות.

כל אחד מהגורמים האלה יכול להשפיע על בריאות המוח.

במחקר הנוכחי ניסו החוקרים להתמודד עם הבעיה הזאת בכך שהשוו אנשים שסבלו מאותה בעיית כאב גב.

אבל אי אפשר להבטיח שכל הבדל בין הקבוצות נעלם.

החוקרים לא ידעו בדיוק כמה תרופה כל אדם לקח

עוד מגבלה משמעותית היא שהמחקר התבסס על מרשמים.

מרשם אינו בהכרח אומר שהמטופל לקח את התרופה בדיוק כפי שנרשמה.

החוקרים גם לא הצליחו לנתח בצורה מלאה את המינון המדויק או את משך השימוש בפועל.

שני אנשים יכולים לקבל אותו מספר מרשמים אבל להשתמש בכמות שונה מאוד.

אחד יכול לקחת מינון נמוך.

אחר מינון גבוה.

אחד יכול להשתמש בתרופה במשך חודשים.

אחר במשך שנים.

לכן עדיין חסר מידע חשוב כדי להבין האם יש מינון או משך שימוש מסוים שבו הסיכון משתנה.

אז למה החוקרים בכל זאת מודאגים?

משום שהקשר הופיע בצורה עקבית יחסית בכמה ניתוחים.

הוא נשאר גם לאחר התאמות למחלות רקע ולתרופות אחרות.

והוא היה חזק במיוחד אצל אנשים צעירים יותר.

בנוסף, ככל שמספר המרשמים עלה, כך גם הסיכון הקוגניטיבי נראה גבוה יותר.

זה לא מספיק כדי להכריז שגבאפנטין גורמת לדמנציה.

אבל זה מספיק כדי להצדיק מחקר נוסף.

ובעיקר, מספיק כדי לגרום לרופאים להיות מודעים לאפשרות ולעקוב אחרי שינויים בזיכרון ובחשיבה אצל מטופלים שנוטלים את התרופה לאורך זמן.

גבאפנטין עדיין יכולה להיות תרופה חשובה מאוד

חשוב לא להפוך מחקר אחד לסיבה להפסיק טיפול רפואי.

גבאפנטין מסייעת לאנשים רבים.

במחלות מסוימות היא יכולה להיות חלק חשוב מאוד מהטיפול.

עבור מי שסובל מכאב עצבי משמעותי, התרופה יכולה לשפר שינה, תפקוד ואיכות חיים.

ובמקרים שבהם היא משמשת לשליטה בפרכוסים, הפסקה לא מבוקרת יכולה להיות מסוכנת.

לכן המסקנה אינה “התרופה מסוכנת וצריך להפסיק אותה”.

המסקנה היא שצריך לשקול יתרונות וסיכונים ולהשתמש בה בצורה מבוקרת.

אל תפסיקו את התרופה לבד

אם אתם לוקחים גבאפנטין וקראתם על המחקר הזה, לא כדאי להפסיק אותה באופן פתאומי בלי לדבר עם רופא.

הפסקה מהירה יכולה לגרום לתסמינים לא נעימים.

ובאנשים שמשתמשים בתרופה נגד פרכוסים היא עלולה להיות מסוכנת במיוחד.

רופא יכול לבדוק למה אתם משתמשים בתרופה.

מה המינון.

כמה זמן אתם נוטלים אותה.

האם היא באמת עוזרת.

והאם קיימות חלופות מתאימות.

אם מחליטים להפסיק, לעיתים קרובות עושים זאת בהדרגה.

ומה כדאי לעשות אם מתחילים להרגיש שינוי בזיכרון?

ירידה בזיכרון אינה תמיד סימן לדמנציה.

לחץ.

חוסר שינה.

חרדה.

דיכאון.

תרופות שונות.

שימוש באלכוהול.

ובעיות רפואיות כמו הפרעות בבלוטת התריס או חסרים תזונתיים יכולים כולם להשפיע על החשיבה.

אבל אם אדם שנוטל תרופה חדשה מתחיל להבחין בערפול, בלבול או בעיות זיכרון שלא היו קודם, כדאי לספר על כך לרופא.

במיוחד אם התופעה מחמירה.

הרופא יכול לבדוק האם מדובר בתופעת לוואי.

האם יש אינטראקציה עם תרופות אחרות.

או האם נדרש בירור נוסף.

מהו ליקוי קוגניטיבי קל?

המונח MCI יכול להישמע מפחיד.

אבל הוא אינו זהה לדמנציה.

אדם עם ליקוי קוגניטיבי קל עשוי לשכוח דברים לעיתים קרובות יותר.

להתקשות למצוא מילים.

לאבד ריכוז.

או להרגיש שהחשיבה אינה חדה כמו בעבר.

אבל בדרך כלל הוא עדיין מסוגל לעבוד, לנהל כספים, לנהוג ולבצע פעולות יומיומיות.

אצל חלק מהאנשים המצב משתפר או נשאר יציב.

אצל אחרים הוא מתקדם.

לכן אבחנה כזאת דורשת מעקב, אבל היא לא בהכרח אומרת שאדם יפתח דמנציה.

ומהי דמנציה?

דמנציה אינה מחלה אחת.

זהו שם כללי לקבוצה של מצבים שבהם מתרחשת ירידה משמעותית ביכולות החשיבה והזיכרון באופן שמפריע לחיי היומיום.

מחלת אלצהיימר היא הסיבה השכיחה ביותר.

אבל קיימות גם דמנציה וסקולרית, דמנציה עם גופיפי לואי וסוגים נוספים.

הסיכון עולה מאוד עם הגיל.

אבל דמנציה אינה חלק “נורמלי” מההזדקנות.

ולכן חוקרים מחפשים כל הזמן גורמים שיכולים להשפיע על הסיכון.

למה השימוש בגבאפנטין גדל כל כך?

אחת הסיבות היא המשבר סביב תרופות אופיואידיות.

במשך שנים רופאים חיפשו דרכים לטפל בכאב כרוני בלי להסתמך על אופיואידים.

גבאפנטין נתפסה כאפשרות בטוחה יותר בחלק מהמצבים.

והשימוש בה התרחב.

אבל הרחבת השימוש בתרופה מביאה גם לכך שיותר אנשים משתמשים בה לאורך זמן.

וככל שתרופה ניתנת למיליוני אנשים, גם תופעת לוואי נדירה יחסית יכולה להיות משמעותית מבחינת בריאות הציבור.

לכן חשוב להמשיך לבדוק תרופות גם שנים לאחר שהן מגיעות לשוק.

תרופה ותיקה לא בהכרח אומרת שאנחנו כבר יודעים עליה הכול

זה אולי אחד הלקחים החשובים מהמחקר.

גבאפנטין אינה תרופה חדשה.

רופאים משתמשים בה כבר יותר משלושה עשורים.

אבל מחקרים רפואיים ממשיכים לחשוף מידע חדש גם על תרופות ותיקות.

חלק מתופעות הלוואי קלות לזיהוי במהלך ניסויים קליניים.

אם תרופה גורמת לסחרחורת בתוך שעות, אפשר לראות זאת במהירות.

אבל אם השפעה אפשרית מופיעה רק אחרי שנים, קשה הרבה יותר לזהות אותה.

לשם כך צריך נתונים ארוכי טווח על מספר גדול מאוד של אנשים.

אז מה צריכים מטופלים לעשות עכשיו?

לא להיכנס לפאניקה.

לא להפסיק תרופות לבד.

וכן להיות מעורבים יותר בטיפול.

אם אתם מקבלים גבאפנטין במשך זמן רב, אפשר לשאול את הרופא:

למה אני עדיין לוקח את התרופה?

האם היא באמת עוזרת לי?

האם המינון עדיין מתאים?

האם קיימות חלופות?

והאם כדאי לעקוב אחרי תפקוד הזיכרון והחשיבה?

אלה שאלות לגיטימיות לחלוטין.

טיפול בכאב תמיד דורש איזון

כאב כרוני אינו מצב שצריך פשוט לסבול ממנו.

הוא יכול להרוס שינה.

לפגוע בעבודה.

להוביל לחוסר פעילות.

ולהשפיע מאוד על הבריאות הנפשית.

גם אי טיפול בכאב יכול לגרום נזק.

לכן ההחלטה אינה בין “תרופה מסוכנת” לבין “לא לקחת שום דבר”.

החלטות רפואיות אמיתיות הן בדרך כלל מורכבות יותר.

לפעמים יתרונות התרופה גדולים בהרבה מהסיכון האפשרי.

ולפעמים אדם נוטל תרופה במשך שנים אף שכבר אינה מספקת תועלת משמעותית.

זו בדיוק הסיבה שמעקב רפואי חשוב.

המחקר לא אומר שגבאפנטין “גורמת לאלצהיימר”

זה אולי המשפט החשוב ביותר בכל הסיפור.

המחקר מצא קשר סטטיסטי.

הוא לא הוכיח שהתרופה פוגעת במוח ויוצרת דמנציה.

כדי להוכיח דבר כזה נדרש מחקר נוסף.

ייתכן שבשנים הקרובות יופיעו מחקרים שיחזקו את הקשר.

ייתכן שמחקרים חדשים יחלישו אותו.

כך המדע עובד.

מחקר אחד מעלה סימן שאלה.

מחקרים אחרים צריכים לבדוק אם הוא אמיתי.

ובינתיים, המסר הוא פשוט

אם אתם משתמשים בגבאפנטין, אין סיבה להיבהל.

אבל יש סיבה להיות מודעים.

במיוחד אם מדובר בשימוש ארוך טווח.

אם אתם מרגישים שהזיכרון השתנה, שהחשיבה נעשתה איטית יותר או שאתם חווים בלבול שלא היה בעבר, ספרו על כך לרופא.

ואל תשנו מינון ואל תפסיקו את התרופה לבד.

המחקר החדש אינו הוכחה לכך שתרופה נפוצה לכאבי גב גורמת לדמנציה.

אבל הוא כן מעלה שאלה חשובה מספיק כדי שהרופאים והמטופלים ישימו לב אליה.

וכשמדובר בבריאות המוח, זה בהחלט משהו שכדאי לקחת ברצינות.