מערכת דיילי באזזבשנות ה 70 היה כמעט בלתי אפשרי לפתוח מגזין קולנוע בלי לראות את פניה של אלי מקגרו. היא הפכה בתוך זמן קצר מאישה שעבדה מאחורי הקלעים בעולם האופנה לאחת הכוכבות הגדולות והמסקרנות של הוליווד. הסרט “סיפור אהבה” הפך אותה לסמל בינלאומי, מערכת היחסים הסוערת שלה עם סטיב מקווין מילאה את מדורי הרכילות, ובמשך תקופה נדמה היה שהקריירה שלה רק מתחילה. אלא שאז, כמעט באותה מהירות שבה פרצה, מקגרו התרחקה מאור הזרקורים ובחרה בחיים אחרים לחלוטין.
אבל גם אחרי שאלי עצמה עזבה בהדרגה את הוליווד, המשפחה שלה לא נפרדה לחלוטין מעולם הקולנוע. בנה היחיד, ג’וש אוונס, שנולד מנישואיה למפיק ההוליוודי המפורסם רוברט אוונס, גדל והפך בעצמו לשחקן, במאי ותסריטאי. וככל שהתבגר, אנשים החלו לשים לב לדבר נוסף: העיניים, תווי הפנים והבעת המבט שלו מזכירים מאוד את אמו המפורסמת.
כיום אלי מקגרו כבר בת 87 וג’וש בן 55, והסיפור המשפחתי שלהם כולל הצלחה מסחררת, אהבות מפורסמות, התמכרות, גמילה, שריפה שכילתה בית – ובעיקר קשר קרוב בין אם לבנה, שעליו מקגרו דיברה במילים שלא משאירות הרבה מקום לספק לגבי מה הוא עבורה.
לפני שהייתה כוכבת הוליוודית – אלי בכלל עבדה מאחורי הקלעים
אלי מקגרו נולדה בשם אליזבת אליס מקגרו ב־1 באפריל 1939 בניו יורק. שני הוריה היו אמנים, אבל הבית שבו גדלה היה רחוק מאוד מהעולם הזוהר שאליו תגיע שנים לאחר מכן. המשפחה התקשתה מבחינה כלכלית, ובמשך תקופה חלקה בית עם זוג מבוגר. מקגרו תיארה מאוחר יותר ילדות שבה כמעט לא הייתה פרטיות, וגם בית מורכב מבחינה רגשית. אביה נשא איתו טראומות קשות מילדותו שלו, והיא סיפרה כי ההתפרצויות שלו הפכו לעיתים את הבית למקום מפחיד.
אחרי הלימודים עברה מקגרו לניו יורק והחלה לעבוד ב Harper’s Bazaar. היא לא נכנסה למערכת בתור דוגמנית או כוכבת, אלא כעוזרת שעשתה כמעט כל משימה שהוטלה עליה. בהמשך הבחין בה צלם האופנה מלווין סוקולסקי, והיא החלה לעבוד כסטייליסטית. אנשי מקצוע שעבדו איתה באותה תקופה זכרו במיוחד את מוסר העבודה שלה – היא הייתה מסוגלת להגיע מוקדם בבוקר ולהישאר עד שעות הלילה כדי להכין את הצילומים של היום הבא.
בהמשך היא מצאה את עצמה גם מול המצלמה. הופעות כדוגמנית ופרסומות בטלוויזיה הובילו בהדרגה להצעות משחק, ובסוף שנות ה־60 היא נכנסה לעולם הקולנוע כמעט ללא הכשרה מקצועית. דווקא הטבעיות הזאת הפכה לחלק גדול מהקסם שלה בעיני הקהל.
סרט אחד הפך אותה לכוכבת כמעט בן לילה
לאחר תפקיד קטן ב־1968, מקגרו קיבלה תפקיד משמעותי בסרט “Goodbye, Columbus” משנת 1969 וזכתה בגלובוס הזהב בקטגוריית השחקנית החדשה המבטיחה. אבל הפריצה האמיתית הגיעה שנה לאחר מכן עם “Love Story” – “סיפור אהבה” – שבו כיכבה לצד ראיין אוניל. הסרט הרומנטי הפך לתופעת תרבות ולאחד הלהיטים הגדולים של התקופה, ומקגרו קיבלה מועמדות לפרס האוסקר וזכתה בגלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר בדרמה.
מאחורי הקלעים התפתח סיפור אהבה נוסף. המפיק רוברט אוונס, שהיה אז אחד האנשים החזקים בפרמאונט, התאהב במקגרו. השניים נישאו בשנת 1969, ובינואר 1971 נולד בנם היחיד, ג’וש. בתקופה הזו אלי הייתה בדיוק בשיא תהילתה – אבל החיים האישיים שלה עמדו לקבל תפנית דרמטית.
ואז סטיב מקווין נכנס לתמונה – והכול השתנה
בתחילת שנות ה 70 הגיע סטיב מקווין לביתם של מקגרו ואוונס כדי לדבר על האפשרות שהיא תככב לצדו בסרט “The Getaway”. המפגש הפך במהירות להרבה יותר מפגישה מקצועית. מקגרו סיפרה בדיעבד שהמשיכה למקווין הייתה מיידית ועוצמתית, והשניים החלו ברומן. היא עזבה את רוברט אוונס ועברה למאליבו עם מקווין ועם בנה ג’וש.
מקווין היה באותה תקופה אחד מכוכבי הקולנוע הגדולים בעולם, אבל החיים לצדו היו מורכבים. מקגרו סיפרה שהוא לא רצה שהיא תמשיך לעבוד, והיא למעשה עצרה את הקריירה שלה כדי להתמקד בחיי המשפחה ובגידול הילד. בהמשך היא תיארה מערכת יחסים קנאית ותובענית, שבה אפילו פעילויות עצמאיות פשוטות הפכו למקור למתח. בני הזוג נישאו ב־1973 והתגרשו ב 1978.
עבור ג’וש, המשמעות הייתה ילדות בתוך אחת המשפחות המפורסמות ביותר בהוליווד: אביו הביולוגי היה מפיק־העל רוברט אוונס, אמו אחת הכוכבות הגדולות של התקופה, וסטיב מקווין – אחד השחקנים האיקוניים בתולדות הקולנוע – היה במשך שנים דמות מרכזית בבית שבו גדל.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הקריירה דעכה – ואז הגיע משבר אישי קשה
אחרי הפרידה ממקווין ניסתה מקגרו לשוב למשחק. היא הופיעה בין היתר ב “Convoy”, ב־”Players” וב “Just Tell Me What You Want”, אבל ההצלחה העצומה של “סיפור אהבה” לא חזרה. לדבריה, היחס לנשים המתבגרות בהוליווד היה אכזרי, והיא הרגישה את הלחץ של תעשייה שמקדשת נעורים ומראה חיצוני.
במקביל, חייה האישיים הידרדרו. מקגרו סיפרה שהרגישה בודדה, שתתה בכבדות והתקשתה למצוא תחושת ערך מחוץ למערכות יחסים. בשנת 1986 היא נכנסה למרכז הגמילה Betty Ford בקליפורניה ועברה 30 יום של טיפול קבוצתי. ג’וש היה אז בן 15 ונאלץ לראות מקרוב את אמו מתמודדת עם התקופה הקשה בחייה.
השנים הבאות הביאו שינוי גדול. מקגרו התרחקה בהדרגה מהוליווד, וב 1993, לאחר שביתה בקליפורניה נשרף בשריפה, היא עזבה את אזור לוס אנג’לס ועברה לטסוקה, כפר קטן ליד סנטה פה שבניו מקסיקו. שם בנתה לעצמה חיים שקטים הרבה יותר, עסקה בפעילות קהילתית, תמכה בזכויות בעלי חיים והפכה גם לדמות מוכרת בעולם היוגה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
ובינתיים ג’וש גדל – והחליט שגם הוא רוצה קולנוע
למרות הילדות המפורסמת, ג’וש אוונס לא תכנן בתחילה להיות שחקן. אבל עולם הקולנוע היה בכל מקום סביבו, ובסוף הדרך לשם נראתה כמעט טבעית. בשנת 1989, כשהיה עדיין צעיר, הוא קיבל תפקיד קטן בסרט “Dream a Little Dream”. באותה תקופה הוא היה נוהג להגיע למשרדי סוכנים ולבדוק אילו סרטים נמצאים בתהליך ליהוק, בתקווה למצוא הזדמנות.
אחת ההזדמנויות הגדולות הגיעה כאשר פגש את הבמאי אוליבר סטון, שהיה בעיצומן של ההכנות ל־”Born on the Fourth of July” בכיכובו של טום קרוז. ג’וש שמע שיש תפקיד של האח הצעיר ורצה אותו. בפגישה ביניהם שאל אותו סטון, באופן שג’וש הבין רק מאוחר יותר כעקיצה, אם הוא חושב שהוא נראה כמו טום קרוז. ג’וש הצעיר ענה בביטחון שכן. ארבעה חודשים אחר כך הוא הוזמן לאודישן וקיבל את התפקיד.
בהמשך הופיע גם בסרט הביוגרפי “The Doors” משנת 1991 והמשיך לעבוד כשחקן, אבל עם השנים מצא את עצמו נמשך הרבה יותר למה שמתרחש מאחורי המצלמה. הוא כתב וביים סרטים, וב־2015 ביים את “Death in the Desert”, שבו השתתף מייקל מדסן.
“אני הרבה יותר נוח בצד של המצלמה שלא מראה אותי”
למרות שגדל במשפחה שבה להיות מול מצלמה היה כמעט חלק מהחיים, ג’וש גילה שהבימוי מתאים לו יותר. הוא הסביר בראיון כי “אני בהחלט מרגיש נוח יותר בצד של המצלמה שלא מראה אותי.” מבחינתו, משחק הוא מקצוע שהוא מסוגל ליהנות ממנו כשהזדמנות מעניינת מגיעה, אבל בימוי וסיפור סיפורים הם הדברים שהוא באמת אוהב לעשות.
זו אולי בחירה מעניינת במיוחד עבור מי שגדל עם שני הורים שהיו מזוהים כל כך עם עולם הסרטים – אמא שפניה היו על מסכים בכל העולם ואבא שהיה אחד המפיקים החזקים של הוליווד. במקום לנסות להיות “הבן של” מול המצלמה, ג’וש בנה לעצמו מקום שבו הוא יכול ליצור מאחוריה.
ואז אנשים התחילו להבחין בדמיון לאמא שלו
עם השנים, ככל שג’וש התבגר, התמונות שלו משכו תשומת לב גם מסיבה אחרת. הדמיון בין ג’וש לבין אלי מקגרו – ובעיקר העיניים הגדולות ותווי הפנים. בגיל צעיר יותר ניתן היה לראות בו שילוב של שני הוריו, אבל בתמונות מאוחרות יותר הדמיון לאמו הפך לבולט בעיני רבים.
היום, כשאלי כבר בשנות ה-80 לחייה ושומרת על שיער אפור טבעי ומראה רחוק מאוד מתרבות הפילטרים והניתוחים של הוליווד, התמונות שלהם יחד מציגות משהו כמעט נדיר בעולם הסלבריטאים: אם ובן שהתבגרו הרחק יחסית ממערכת יחסי הציבור ההוליוודית הקלאסית.
ג’וש הקים משפחה משלו – ואלי הפכה לסבתא
חייו האישיים של ג’וש המשיכו גם הם להתפתח. הוא נישא פעמיים, ובאוקטובר 2012 נישא לזמרת והמוזיקאית רוקסי סיינט. לשניים כבר היה אז בן בשם ג’קסון, שנולד כשנתיים קודם לכן. עבור אלי, שהקריירה והיחסים הרומנטיים שלה עמדו במשך שנים במרכז תשומת הלב הציבורית, המשפחה הפכה עם הזמן לחלק חשוב במיוחד מחייה.
אביו של ג’וש, רוברט אוונס, נפטר בשנת 2019. כמה שנים קודם לכן, ב־2012, המשפחה עוד זכתה להיות יחד כאשר אוונס קיבל כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד – רגע שסגר במידה מסוימת מעגל עבור משפחה שחייה היו קשורים לתעשיית הקולנוע במשך עשרות שנים.
ומה אלי באמת חושבת על הבן היחיד שלה?
אחרי כל ההצלחות, הנישואים, הפרידות והמשברים שעברה אלי מקגרו, כשמדובר בג’וש היא לא מסתירה את רגשותיה. באחד הראיונות שצוטטו בכתבה היא תיארה אותו בצורה פשוטה במיוחד: “הוא האדם האהוב עליי בעולם.” היא גם שיבחה את מערכת היחסים שלו, שלדבריה מבוססת במידה רבה על חברות וכבוד הדדי.
המשפט הזה מקבל משמעות מיוחדת כשחושבים על הדרך ששניהם עברו. ג’וש היה ילד קטן כאשר אמו עזבה את אביו והתאהבה בסטיב מקווין. הוא היה בן 15 כשצפה בה נכנסת לגמילה. בהמשך ראה אותה עוזבת את הוליווד ובונה לעצמה חיים אחרים לחלוטין. ובתוך כל השינויים האלה, הקשר ביניהם נשאר אחד העוגנים המרכזיים בחייה.
אלי התרחקה מהוליווד – אבל מעולם לא הפסיקה ליצור
אחד הדברים שמקגרו מדגישה גם בגיל מבוגר הוא הצורך שלה להישאר סקרנית ויצירתית. היא חזרה לזמן קצר לבמה ב־2006 לצד ראיין אוניל, שותפה האגדי ל”סיפור אהבה”, והמשיכה להיות מעורבת בפרויקטים שונים, בפעילות למען בעלי חיים ובקהילה המקומית שלה בניו מקסיקו. היא סיפרה שהיא אינה זקוקה לדבר יצירתי אחד בלבד כדי להרגיש שלמה – אבל יודעת שהיא אינה מאושרת כשהיא אינה עושה שום דבר יצירתי.
אולי בזה ג’וש באמת דומה לה יותר מכל. לא רק בעיניים או בתווי הפנים, אלא בצורך ליצור. היא מצאה את הדרך שלה דרך אופנה, דוגמנות, משחק, עיצוב ויוגה; הוא דרך משחק, כתיבה ובימוי.
הילד שגדל בין שני ענקי הוליווד בחר בסוף בדרך משלו
קל להסתכל על תמונה של ג’וש אוונס ולהגיד מיד: “הוא נראה בדיוק כמו אמא שלו”. ואכן, הדמיון בין השניים הוא אחד הדברים שהכתבה המקורית מדגישה. אבל הסיפור שלו מעניין יותר מאשר הדמיון החיצוני בלבד.
הוא נולד למשפחה שקשה לדמיין הוליוודית ממנה: אמא שהפכה לאייקון בעקבות אחד מסרטי האהבה המפורסמים של המאה ה־20, אבא שהיה מפיק אגדי בפרמאונט, וסטיב מקווין כאב חורג במשך חלק מילדותו. ובכל זאת, במקום לנסות לשחזר את התהילה של הוריו, הוא בחר בהדרגה לעמוד בצד השני של המצלמה ולספר סיפורים בעצמו.
ואלי מקגרו? מי שהייתה פעם אחת הנשים המצולמות ביותר בעולם חיה כבר שנים הרחק יחסית מהזוהר של לוס אנג’לס, עם השיער האפור שלה, הפעילות הקהילתית והמשפחה שהיא כל כך גאה בה.
יותר מחמישה עשורים אחרי ש”סיפור אהבה” הפך אותה לכוכבת בינלאומית, אפשר לומר שהסיפור שאולי חשוב לה יותר מכל לא התרחש בכלל על מסך הקולנוע.
זה הסיפור של המשפחה שלה.
והבן שהיה פעם הילד הקטן שאלי לקחה איתה לחיים החדשים לצד סטיב מקווין הוא היום בן 55, אבא בעצמו, יוצר קולנוע – ובעיני אמו, עדיין האדם האהוב עליה בעולם.
שתפו את הכתבה עם מי שזוכר את אלי מקגרו מ”סיפור אהבה” – וחכו לראות אם גם הם חושבים שהדמיון בינה לבין ג’וש פשוט בלתי ניתן לפספוס.