הוא הציל גורת אריות ממוות ודאי – עכשיו תראו את האיחוד שלהם ארבע שנים אחר כך

ולנטין נסע לקנדה, שם עבד בשדות נפט. אבל מכיוון שתמיד היה לו תשוקה לחתולים, הוא עבר למקום בו הוא ידע שיש חתולים גדולים מאוד – אפריקה.

בחווה בנמיביה, ולנטין פגש את מיקל לגרת' מדנמרק. שניהם חלקו את אותה אהבה לחיות הבר – ובמיוחד לחתולים גדולים – והם נהיו חברים טובים.

יחד הם הקימו פרויקט מיוחד, כשמטרת הפרויקט היא ליצור קשר וכבוד בין בני אדם לטבע.

נוסד בשנת 2009 פרויקט חיות הבר של מודיסה עובד כדי לשמר את חיות הבר בבוטסוואנה.

במהלך העשורים האחרונים כמות החיות בבוטסוואנה פחתה ב 60% בגלל ציד לא חוקי, מחסור בטרף, וניצול אנושי של הטבע.

ולנטין ומיקל עובדים קשה כדי לשים לזה סוף.

וזכות מערכת יחסים ייחודית ונפלאה, יותר ויותר אנשים נהיים מודעים לארגון.

לפני ארבע שנים, ולנטין מצא גורת אריות נטוש בטבע. היא הייתה בת 10 ימים לערך ואמה נטשה אותה. אם ולנטין לא היה מוצא אותה, היא הייתה מתה.

ולנטין קרא לגורה 'סירגה'.

היא שרדה בזכות 'אביה' החדש, שהאכיל אותה חלב, ביצים, ו-ויטמינים מבקבוק.

במהלך הזמן השניים יצרו קשר מיוחד מאוד, שרק התחזק עם השנים.

הגורה הקטנה שקלה 9 ק"ג כשולנטין מצא אותה, אבל היום סירגה שוקלת כ 140 ק"ג.

אבל היא לא שכחה את המחלץ שלה.

האם יש ספק שהשניים האלה הם חברים הכי טובים?

לפי ולנטין, סירגה תמיד שמחה לראות אותו. כנראה היא חושבת שהוא חלק מהלהקה שלה.

למרות שסירגה נראית כמו חתולה גדולה שאוהבת להתכרבל, המציאות היא שונה לגמרי.

היא לא אוהבת זרים – ורק ולנטין יכול להתקרב ו/או להאכיל אותה.

"אנחנו לא רוצים שסירגה תהיה כמו אריות אחרים בשבי שמקבלים אוכל מזרם בלתי פוסק של תיירים", אמר ולנטין.

היא צדה אנטילופות, ולמדה איך לזחול, איך לחכות למארב, ולהיות סבלנית – כל מה שהיא צריכה כדי להיות ציידת מוצלחת.

אבל כשזה מגיע לולנטין, כל מה שסירגה רוצה זו אהבה.

"אני לא מאמין שהיא תנסה לתקוף אותה ומעולם לא הייתי מודאג", אמר ולנטין. "אנחנו בוטחים אחד בשנייה לחלוטין ואם אני אומר לה להתרחק, היא מקשיבה".

יכולים לעבור ימים שלמים שסירגה ו-ולנטין לא מתראים, אבל כשהם מתאחדים, זה כאילו לא קרה דבר.

צפו בסרטון למטה ותראו איזה קשר מדהים יש לאדם וללביאה הזו.