האבא הזה מצא את בתו שוכבת ללא בגדים לצד אדם זר - התגובה שלו היא משהו שכולנו יכולים ללמוד ממנה

אין הרבה דברים בעולם אשר קשים ומאתגרים יותר מאשר להיות הורים.

בהתחלה אתם צריכים לספק לילד שלכם מזון, וחום, אבל ככל שהזמן עובר, התפקיד רק גדל ומתפתח לכיוונים חדשים. אתם צריכים ללמד את הילד מה מותר ומה אסור, ואיך להתנהג עם אנשים אחרים.

אבל דבר אחד בטוח: צריך הרבה מאוד אומץ כדי לגדל ילד.

האבא ההולנדי הזה ששיתף את הסיפור באתר רדיט, זוכה לשבחים בכל העולם אחרי שגילה את בתו שוכבת עירומה לצד אדם שהוא אינו מכיר.

הסיפור הזה הוא לא פחות ממדהים.

זה מה שהאבא כתב:

כאן אבא. בוקר אחד, ירדתי במדרגות וראיתי את הדבר הבא: בתי בת ה 17 שוכבת לצד בחור צעיר. ישנים אחרי מה שנראה כמו לילה של 'עבודה קשה'. הלכתי למטבח ובשקט בשקט הכנתי ארוחת בוקר, חזרתי בחזרה למעלה ואמרתי לאשתי, בני ובתי הצעירה ביותר להיות בשקט מכיוון שיש עדיין אנשים שישנים.

שולחן האוכל שלנו נמצא בצידו השני של החדר, כ 7 מטרים מהספה, אבל ממש מולה. כולנו התיישבנו וצעקנו 'בחור צעיר!'. מעולם לא ראיתי מישהו עובר ממצב שכיבה למצב עמידה כל כך מהר. "ארוחת הבוקר מוכנה", אמרתי בתוך סמכותי ומפחיד, כאילו אני רוצה להוציא את הנשמה שלו דרך האוזן השמאלית שלו. הוצאתי את הכיסא שלידי. "שב!" אמרתי לו, משפחתי השתתקה. בהו בצלחות. לא זזו.

אלו וודאי היו 7 המטרים הקשים והארוכים ביותר שהבחור הזה צעיר, שהיה עירום, אי פעם הלך. אחרי שלבש את בגדיו, שהיו מונחים ליד שולחן האוכל, הוא התיישב. בני (1.90 מטר) טפח לו הכתף, והסתכל אל תוך עיניו, נאנח, והניד בראשו. הבחור הזה, שאף אחד מאיתנו לא הכיר, פחד מאוד, והיה לחוץ ביותר. יכולנו להריח את זה. אמרתי לו, "חבר, אני עומד לשאול אותך שאלה. התשובה שתיתן לי חשובה מאוד…עבורך…", בנקודה הזו הוא כבר הזיע. "האם אתה אוהב חתולים?".

הוא התגלה כבחור נחמד וחברותי. לא האדם הכי משכיל, אבל בהחלט לא טיפש. היה משהו מזור לגביו. בתי הבטיחה לי שהוא בחור נחמד וקשוב. היא הכירה אותו כחודש. אחרי אותו בוקר הוא בא לביתנו בכל יום. אך מעולם לא נשאר לישון.

בכל בוקר הוא הגיע לאסוף את בתי לבית הספר על אופניו, החזיר אותה הביתה לאחר מכן, ו-וידא שהיא משקיעה בלימודים. הוא דאג לה כשהייתה חולה ואנחנו היינו בעבודה. הוא השקיע בה זמן ודאגה. הייתה לו סבלנות של מלאך בכל פעם שהיא הייתה סובלת ממצבי רוח.

הוא אמר שאין לו משפחה, הוא לא למד, ולא הייתה לו עבודה מסודרת. היא העריצה אותו. הוא העריץ אותה. מי אני שאמנע ממנה ללמוד מהטעויות שלה?

אחרי שהם היו בקשר כ 8 חודשים, בני ניגש אלי. הוא שאל לגבי אותו בחור. ומסתבר שהוא הומלס.

אביו שהיה מתעלל בו, התאבד. אמו, נרקומנית, נטשה אותו 3 שבועות לאחר מכן. הם גרו בקרוואן שכור.

הוא היה בן 15 ושרד 3 שנים ברחובות. ישן על ספסלים, בבתי מחסה, אצל 'חברים', מוטלים זולים. עבד בעבודות מזדמנות, ובתי פגשה בו לראשונה כאשר עבד באתר בנייה כשהייתה בדרכה לבית הספר. הוא בחור נאה, ו…ובכן…כל בחורה בת 17 הייתה חושבת כך.

ועכשיו, הנה אני. הכרתי בחור בן 18-19, מנומס, שנכנס עם חיוך, שעוזב עם חיוך, שאכפת לו, שעוזר, שגורם לבתי להיות מאושרת. נער שמעולם לא הייתה לו הזדמנות להיות נער. היה לו אבא עם מניה דיפרסיה שהתאבד, ואמא נרקומנית. לפעמים השכנים דאגו לו לאוכל, אבל לרוב הוא היה רעב.

לפעמים כשהוא לא בא אלינו בגלל שהוא מצא עבודה, אנחנו מגעגעים אליו. הם לא חברים, אבל הבן שלי מסתדר איתו טוב. בתי הקטנה סומכת עליו בעיניים עצומות והאינסטינקט האמהי של אשתי לפתע נכנס לפעולה. ואני? אני דואג לו לפעמים. אני רוצה שהוא יהיה מאושר.

סיפרתי לאשתי ובתי הצעירה מה גיליתי לגביו. הן בכו. היה לי קשה לספר להן. התאכזבתי מבתי הבכורה, היא ידעה. היא הייתה צריכה לספר לנו. היא אוהבת אותו אבל נותנת לו בכל ערב ללכת ל…לאן?

יום למחרת, נתתי לו מפתח לבית שלנו. אמרתי לו שאני מצפה שהוא יחזור בכל ערב. הביתה. בשבועות שלאחר מכן, שיפצנו את החדר הנוסף שהיה לנו ולקחנו אותו לקנות ריהוט. היו לו ידיים טובות. הוא רצה להיות בוס של עצמו, הוא אהב לבנות דברים. דאגנו שהוא ילמד, והוא מצידו השקיע בזה.