במשך שנים אנשים שאלו איך הזוגיות שלהם בכלל אפשרית. עכשיו שיין והאנה מצפים לילד ראשון

במשך שנים שיין והאנה בורקאו נאלצו להתמודד עם שאלות שאף זוג לא אמור להישאל.

איך הם יכולים להיות זוג?

איך נראים החיים האינטימיים שלהם?

האם הם בכלל יכולים להביא ילדים?

והאם אדם עם מוגבלות פיזית קשה כמו שיין מסוגל להיות אבא?

במקום לברוח מהשאלות, בני הזוג החליטו לדבר עליהן בגלוי. הם הפכו את החיים המשותפים שלהם לתוכן ברשת, שברו לא מעט סטיגמות וצברו מיליוני עוקבים שמכירים אותם בשם Squirmy and Grubs.

ועכשיו הם נכנסים לפרק חדש לחלוטין בחיים.

אחרי שנים של ניסיונות להפוך להורים וטיפולי פוריות שלא תמיד הצליחו, שיין והאנה הודיעו כי הם מצפים לילד הראשון שלהם.

אבל לצד ההתרגשות העצומה, שיין הודה שהיה דבר אחד שהטריד אותו במיוחד.

הוא פחד שהמוגבלות שלו תמנע ממנו אפילו להרגיש את התינוק שלו בועט בבטן של האנה.

ואז הגיע הרגע שחיכה לו.

הכול התחיל אחרי שהאנה ראתה סרט תיעודי

סיפור האהבה של השניים התחיל בדרך יוצאת דופן.

שיין בורקאו חי עם ניוון שרירים שדרתי, Spinal Muscular Atrophy, מחלה גנטית שמשפיעה על תאי עצב האחראים לתנועת השרירים ומגבילה מאוד את הניידות שלו.

הוא משתמש בכיסא גלגלים ממונע ונזקק לעזרה בחלק גדול מהפעולות הפיזיות היומיומיות.

האנה נתקלה בסרט תיעודי שבו הופיע שיין.

במקום לראות רק את כיסא הגלגלים או את המוגבלות שלו, היא התרשמה מהאישיות, מההומור ומהדרך שבה הוא מסתכל על החיים.

היא החליטה ליצור איתו קשר.

מה שהתחיל בהודעה הפך בהמשך למערכת יחסים, ובספטמבר 2020 השניים נישאו.

מאז הם משתפים חלקים גדולים מהחיים שלהם ברשתות החברתיות ובערוץ היוטיוב שלהם.

אבל החשיפה הביאה איתה גם צד הרבה פחות נעים.

אנשים פשוט לא האמינו שהם באמת זוג

לאורך השנים בני הזוג נתקלו שוב ושוב באנשים שמתקשים לקבל את העובדה שאישה ללא מוגבלות בחרה להיות בזוגיות עם גבר בעל מוגבלות פיזית קשה.

חלק מהתגובות היו סקרניות.

אחרות היו אכזריות.

והיו גם אנשים שפשוט טענו שכל מערכת היחסים מזויפת.

שיין סיפר בעבר שאנשים עם מוגבלויות נתפסים לעיתים כאילו הם חסרי מיניות או כאילו האפשרות שמישהו יימשך אליהם כלל אינה קיימת.

האנה סיפרה שאנשים אפילו כתבו להם שאין שום דרך פיזית שבה הם יכולים לקיים מערכת יחסים אינטימית ולכן הם בוודאי משקרים.

בני הזוג החליטו לענות בצורה ישירה.

כן, יש להם חיי מין.

כן, הם מרוצים מהחיים האינטימיים שלהם.

וכן, הם תמיד רצו להביא ילדים לעולם.

שיין אף אמר בעבר בפשטות שאנשים עם מוגבלויות יכולים לקיים יחסי מין, משפט שאולי נשמע מובן מאליו, אבל מבחינתו היה צורך לומר אותו שוב ושוב בגלל הסטיגמות שבהן נתקל.

הדרך להריון לא הייתה פשוטה

הרצון בילד היה קיים במשך שנים, אבל הדרך להפוך אותו למציאות הייתה ארוכה וקשה.

שיין והאנה עברו טיפולי הפריה חוץ גופית וניסיונות שלא הצליחו.

בשלב מסוים הם אפילו לקחו הפסקה מהתהליך לאחר תקופה מתישה במיוחד מבחינה רגשית.

למרות הקושי, הם לא ויתרו על החלום.

בתחילת 2026 הם חזרו לנסות.

ואז הגיעה הבשורה שחיכו לה.

האנה בהיריון.

בני הזוג שמרו את החדשות לעצמם במשך כחמישה חודשים.

אחרי שנים שבהן כמעט כל פרט בחייהם הפך לנושא לדיון ברשת, הם רצו לחוות לפחות את תחילת ההיריון בשקט.

רק בספטמבר הם החליטו לספר לעולם.

“אנחנו מאושרים בצורה שקשה לתאר”

ב-8 בספטמבר 2026 פרסמו שיין והאנה את ההודעה שחיכו כל כך הרבה זמן לפרסם.

הם סיפרו שהאנה נמצאת בשבוע ה-20 להיריון וכי התינוק הראשון שלהם צפוי להיוולד בינואר 2027.

השניים הסבירו שהם נהנו מאוד מהתקופה הפרטית שבה רק האנשים הקרובים אליהם ידעו על ההיריון, אבל באותה נשימה הודו שהתגעגעו לשיתוף עם הקהילה שבנתה סביבם במשך השנים.

מבחינתם היו כל כך הרבה דברים לספר.

בדיקות אולטרסאונד.

החשקים החדשים של האנה לאוכל.

ההכנות לבית.

בחירת שם לתינוק.

וכמובן, הרגע שבו התינוק התחיל לבעוט.

עבור רוב ההורים לעתיד, הרגע הזה מרגש.

עבור שיין הייתה לו משמעות נוספת לחלוטין.

“לא ידעתי אם אצליח בכלל להרגיש אותו”

שיין החל לדבר בגלוי על אחד הפחדים הגדולים שלו לקראת האבהות.

המוגבלות שלו משפיעה מאוד על תנועת הידיים והזרועות.

הוא ידע שהוא לא יוכל לעשות חלק מהדברים הפיזיים שאבות אחרים עושים באופן אוטומטי.

הוא לא בהכרח יוכל להרים את התינוק מהמיטה, לשאת אותו בחדר או לבצע פעולות אחרות ללא עזרה.

אבל הפחד התחיל עוד לפני הלידה.

כאשר התינוק החל לבעוט בבטן של האנה, שיין תהה אם בכלל יוכל להושיט את היד מספיק רחוק כדי להרגיש אותו.

הוא ידע בשכל שאהבה והורות אינן נמדדות בכוח פיזי.

אבל הידיעה הזאת לא העלימה את החרדה.

הוא רצה להרגיש את הילד שלו.

והוא פשוט לא ידע אם הגוף שלו יאפשר זאת.

ואז התינוק בעט בדיוק בזמן

בסרטון ששיתפו בני הזוג נראה הרגע ששיין קיווה לו.

האנה התקרבה אליו ועזרה למקם אותו כך שיוכל להניח את ידו על בטנה.

הם המתינו.

ואז הגיעה הבעיטה.

שיין הרגיש את התינוק שלו זז בפעם הראשונה.

הרגע הקטן הזה קיבל עבורו משמעות עצומה.

הפחד שליווה אותו במשך שבועות פשוט נעלם.

הוא תיאר את התחושה כמשהו כמעט בלתי נתפס, להרגיש יצור קטן נע בתוך הבטן.

עבור בני הזוג זו הייתה עוד תחנה בדרך להפוך להורים, אבל עבור שיין זו הייתה גם הוכחה חשובה.

ייתכן שהקשר הפיזי שלו עם הילד יהיה שונה מזה של אבות אחרים, אבל שונה לא אומר שאין קשר.

“כל כך הרבה מההורות בכלל לא קשור ליכולת פיזית”

לקראת הלידה, שיין והאנה החלו לדבר עם זוגות אחרים שבהם אחד מבני הזוג חי עם מוגבלות.

הם רצו לדעת איך זה באמת עובד.

לא בתיאוריה, אלא בחיים עצמם.

איך מטפלים בתינוק כאשר אחד ההורים לא יכול להרים אותו?

איך יוצרים קשר פיזי?

איך מתחלקים במשימות?

ומה עושים ברגעים שבהם המוגבלות באמת יוצרת קושי?

אחד הדברים שעזרו לשיין במיוחד היה מסר שחזר אצל הורים אחרים.

חלק עצום מההורות כלל אינו פיזי.

תינוק אכן זקוק לטיפול פיזי, כמובן.

צריך להאכיל אותו, להחליף לו, להרים אותו ולהשכיב אותו.

אבל הורות היא גם הקשבה, חשיבה, למידה, חינוך, ביטחון, הומור, אהבה וקשר רגשי.

בכל הדברים האלה, אמר שיין, המוגבלות שלו אינה מונעת ממנו דבר.

הם כבר מתכננים איך שיין יוכל לטפל בתינוק

זה לא אומר שהשניים מתעלמים מהמגבלות הפיזיות.

להפך.

הם מנסים לחשוב מראש על כל מצב אפשרי ולמצוא פתרונות.

אחת האפשרויות היא להשתמש בכריות מיוחדות שעליהן ניתן יהיה להניח את התינוק בבטחה על ברכיו של שיין.

הם בודקים גם מנשא שניתן יהיה לחבר לכיסא הגלגלים שלו.

אפשרות נוספת היא עגלה ששיין יוכל לשלוט בה או לדחוף באופן שמתאים ליכולות שלו.

המטרה מבחינתם אינה להעמיד פנים שאין קושי.

המטרה היא למצוא התאמות שיאפשרו לשיין להיות מעורב ככל האפשר בטיפול בילד.

אבא אחר עם אותה מחלה אמר לו משהו ששינה את נקודת המבט שלו

אחת השיחות החשובות ביותר של שיין הייתה עם אב אחר שחי גם הוא עם ניוון שרירים שדרתי.

אותו אב סיפר שגם הוא פחד לפני לידת הילד שלו.

הוא ידע שלא יוכל להרים אותו כמו אבות אחרים ולא היה בטוח איך ייווצר ביניהם קשר פיזי טבעי.

ואז הילד נולד.

לדבריו, קרה משהו שהוא לא ציפה לו.

הילד פשוט למד בעצמו איך להגיע אליו.

כשהפך לפעוט, הוא טיפס על כיסא הגלגלים של אביו כדי לחבק אותו.

הוא התחיל לעזור לו לשים את הכובע.

אלה אולי דברים קטנים, אבל עבור האב הם הפכו לצורה הייחודית שלהם של קשר פיזי.

שיין סיפר שהסיפור הזה נתן לו הרבה תקווה.

במקום לנסות לדמיין את עצמו עושה בדיוק את מה שכל אב אחר עושה, הוא התחיל לחשוב על הקשר שיתפתח באופן טבעי בינו לבין הילד שלו.

המשפחה מתכוננת גם מבחינה מעשית

האנה ושיין מבינים היטב שהגעתו של תינוק משנה את החיים של כל משפחה, אבל במקרה שלהם יש עוד שכבה שצריך לקחת בחשבון.

שיין עצמו זקוק לעזרה יומיומית.

כאשר התינוק יגיע, הם לא רוצים שהצרכים שלו יתנגשו עם הטיפול בתינוק או שכל האחריות תיפול על האנה.

לכן הם מתכננים להעסיק מטפל שיעזור לשיין לאחר הלידה.

המטרה, כפי שהאנה מסבירה, היא פשוטה.

לדאוג ששיין יקבל את העזרה שהוא זקוק לה כדי שיוכל להתמקד בתפקיד החדש שלו כאבא.

אפילו השם עדיין לא הוחלט

אחרי כל השנים של טיפולים, חששות ושאלות, בני הזוג נהנים עכשיו גם מהדברים הרגילים שכל זוג שמצפה לילד עובר.

הם כבר יודעים את מין התינוק, אבל עדיין מתלבטים לגבי השם.

לשניהם יש רשימות.

האנה מודה שהיא מתקשה מאוד לקבל החלטה.

שיין, כהרגלו, משתמש בהומור ואומר שאולי בסוף פשוט יהיה להם תינוק בלי שם.

בינתיים הם ממשיכים ליהנות מהאולטרסאונד, מהבעיטות ומהשינויים הקטנים שההיריון מביא איתו.

שיין סיפר שהוא מרגיש כאילו הוא נמצא “על ענן תשע”, ביטוי שלדבריו כמעט אף פעם לא השתמש בו בעבר.

עכשיו הוא מבין בדיוק למה מתכוונים.

הם גם יודעים שהתגובות הקשות כנראה לא ייעלמו

ההיריון לא עצר את הדיון הציבורי סביב הזוג.

מאז שהודיעו שהם מצפים לילד, חזרו חלק מהשאלות והתגובות שמלוות אותם כבר שנים.

אנשים עדיין שואלים איך שיין יהיה מסוגל להיות אבא.

אחרים מבקרים את עצם ההחלטה שלהם להביא ילד.

בני הזוג כבר מודעים לכך שגם הילד שלהם עלול בעתיד להפוך למטרה לתגובות ברשת ולכן הם מתכננים להיות זהירים מאוד במה שיחשפו עליו.

אחרי שנים של חיים מול מצלמה, הם יודעים היטב מה המחיר של חשיפה ציבורית.

הפעם יש עוד אדם במשוואה, אדם שלא יכול לבחור אם הוא רוצה להיות מפורסם.

לכן הם אומרים שהפרטיות של הילד תהיה בראש סדר העדיפויות.

ועכשיו מתחיל הפרק שחיכו לו שנים

שיין והאנה בורקאו כבר בילו שנים בהסברים לאנשים זרים שהזוגיות שלהם אמיתית.

הם נאלצו להסביר שאנשים עם מוגבלות יכולים להתאהב.

שהם יכולים להיות נחשקים.

שהם יכולים לקיים מערכת יחסים אינטימית.

ושהם יכולים לרצות משפחה.

עכשיו הם מתכוננים להוכיח דבר נוסף שאולי בכלל לא היה צריך להוכיח.

שהורות אינה נראית אותו דבר אצל כולם.

שיין אולי לא יוכל להרים את הילד שלו באותה דרך שבה אבא אחר עושה זאת.

הוא אולי יזדקק לכריות מיוחדות, מנשא שמתחבר לכיסא הגלגלים או עזרה של אדם נוסף.

אבל מבחינתו, הדברים החשובים באמת אינם תלויים ביכולת של השרירים שלו.

הם נמצאים בראש, בלב ובקשר שייבנה בינו לבין הילד שלו.

והרגע שבו הרגיש בפעם הראשונה את הבעיטה הקטנה מתוך הבטן של האנה היה אולי רק ההתחלה.