אמא נאלצה לקבור את בנה בן ה 4 - חמש שנים אחר כך היא חלמה חלום ששינה את חייה

לדייב וג'יין דלטון היו חיים נפלאים. היו להם חמישה ילדים והם ציפו לילד השישי.

בזמן ההיריון, ג'יין ודייב גילו שהילד הבא שלהם, טומי, יוולד עם תסמונת דאון.

ההורים היו בשוק ולא ידעו מה תהיה המשמעות של זה עבורם ועבור משפחתם, אך הם החליטו לעשות את המקסימום מהסיטואציה.

הם לא ידעו איך יראו החיים שלהם בעתיד, אך הם ידעו שהם יהיו שם אחד בשביל השני – ועבור הילדים שלהם.

החיים לא תמיד היו קלים, אבל דייב וג'יין אהבו את טומי בדיוק כמו את שאר הילדים שלהם.

ואז, זמן לא רב אחרי שטומי נולד, המשפחה סבלה מטרגדיה נוראית. בראיין בן ה 4 היה זקוק לניתוח וסבל מתגובה אלרגית לחומר ההרדמה במהלך הניתוח.

הוא נכנס לתרדמת ונפטר שלושה ימים אחר כך.

המשפחה הייתה שבורה, ולקח זמן רב עד שהצליחו לחזור לחיים נורמליים.

השנים חלפו, אך אז קרה דבר מוזר. במשך מספר לילות רצופים, ג'יין חלמה את אותו החלום. היא ראתה ילד עם תסמונת דאון והרגישה שהילד זקוק לעזרה.

אחרי שחלמה את אותו החלום שלושה לילות ברציפות, היא ידעה שהיא חייבת לעשות משהו בנידון.

יום למחרת, ג'יין ודייב יצרו קשר עם סוכנות לאימוץ ילדים.

בהתחלה אמרו להם שיש תקופת המתנה ארוכה. אבל באותו הערב, הם קיבלו שיחת טלפון. משפחה ויתרה על אימוץ ובסוכנות תהו אם ג'יין ודייב יהיו מעוניינים לאמץ במקומם. בני הזוג היו מאושרים עד הגג.

בן היה בן מספר שבועות בלבד כשג'יין ודייב אימצו אותו. וכמו טומי, הוא נולד עם תסמונת דאון. כולם במשפחה התאהבו בו מיד. ואפילו כשאמרו להם שלבן יש בעיות לב, ג'יין ודייב לא התייאשו.

הם אימצו אותו, למרות הרגשת האובדן שאחרי מותו של בנם מספר שנים לפני כן.

ג'יין ודייב נהנו והיו מאושרים לטפל בילדים עם תסמונת דאון והם המשיכו לאמץ. ב 1995, הם אימצו ילדה קטנה בשם אמילי ואז את לאני, והמשפחה המשיכה לגדול.

ואז, הם גילו שבאוקראינה, הורים בדרך כלל נוטשים ילדים עם תסמונת דאון אשר נאלצים לחיות בבתי יתומים.

ג'יין ודייב היו שבורי לב והחליטו לנסות לאמץ ילד מאוקראינה. ואחרי זמן קצר הם הפכו לאמריקנים הראשונים שמאמצים ילד עם תסמונת דאון מאוקראינה. לילדה קוראים אניה, ואחרי הם אימצו ארבעה נוספים, ג'ק, פיליפ, מרינה ומולי.