מערכת דיילי באזזאין באמת סיבה טובה להתערב בדרך בה הורים מגדלים את הילדים שלהם – חוץ מכמובן במקרים של התעללות או הזנחה.
והסיבה המרכזית היא, כפי שכל הורה יודע, שכל ילד הוא שונה וזקוק לדרכי טיפול ספציפיות עבורו.
האמא טיילור מאיירס מכירה זאת היטב. בתה בת ה 4 סובלת ממקרה חמור של ADHD (הפרעות קשב והיפראקטיביות). בנוס, טיילור היא אם חד הורית, ויש לה גם בן צעיר.
אז אתם יכולים לדמיין איך היא הרגישה כאשר מישהי זרה אמרה לה איך לעשות את העבודה שלה בזמן שהייתה בקניות בסופר מרקט.
למרבה המזל, אישה זרה אחרת התערבה – ועשתה את הדבר הנכון.
מאוחר יותר טיילור כתבה פוסט בפייסבוק וסיפרה מה קרה.
"זה סוף סוף קרה. בזמן שעמדתי בעמדת שירות הלקוחות כדי לפדות את המשכורת שלי עם עגלת מצרכים (וקצת יין), סופי ישבה/עמדה/עשתה עמידת ראש בתוך העגלה, והתלוננה על שקית חטיפים שלקחתי לה בגלל שהיא קיללה אותי בזמן שחיכינו בתור. היא חסרת מעצורים. אני יודעת את זה. אני חיה עם זה.
ה ADHD והלב הקטן והאובססיבי שלה נתפס לדברים האלה שהיא חושבת שהם לא הוגנים והיא לא תפסיק עד שהיא נרדמת או שמשהו ממש דרמטי קורה שלוקח את תשומת הלב שלה למקום אחר.
עמדו בתור במשך כמה דקות, אני מתעלמת מהתלונות והבכי שלה ומסרבת להיכנע. אם אכנע להתנהגות הרעה שלה אני רק אחזק את ההתנהגות הזו. יצאתי מחנויות מאות פעמים בגלל ההתנהגות שלה.
כמעט בכל פעם, למעשה, אני יוצאת בלי שקניתי כלום, עם ילדה בת 4 בהתקף עצבים ותינוק קטן שמחזיקה, אבל ה פעם הייתי צריכה להתמודד כדי שיהיו לנו מצרכים בבית. אמרתי לה בפעם העשירית לשבת כדי שלא תיפול, והדבר הבא שאני שומעת זו אישה עומדת מאחורי בתור אומרת, 'אלוהים, תתני לה כבר עוגייה כדי שהיא תשתוק!'.
יכולתי להגיב בצורה נחמדה יותר. יכולתי להסביר לה שהילדה שלי סובלת ממקרה חמור של ADHD, אני מגדלת את שני הילדים שלי לבד, אני עושה כמיטב יכולתי, ושלא הייתה לי ברירה אלא לחכות למצרכים.
במקום, שמעתי, 'היא בת 4 ואת צריכה להתעסק בדברים המזו*נים שלך', שיצאו מהפה שלי.
שמרתי על איפוק עד שסיימתי את מה שעשיתי והלכתי לקופה העצמית כדי להימנע מאנשים אחרים בתור 'האישה הזאת'. האישה עם הילדה הבעייתית. האישה שנראה כאילו היא עצלנית בגלל שהם מתעלמים ממנה. האישה שיודעת שלעשות משהו מלבד התעלמות רק תחריף את הבעיה.
עד שהגעתי לקופה העצמית, העיניים שלי התמלאו דמעות. איבדתי את זה. אני כועסת, אני מרגישה פגועה, נפגעתי, ואני פשוט עצובה שאני לא יכולה ליהנות בחנויות עם הילדים שלי.
כשאני חושבת על הדברים, אישה ניגשה והחלה לדבר עם סופי.
היא שאלה אותה שאלות כדי להסיח את דעתה, אבל תומכת בי כשסופי שוב מתחילה לבכות שהיא רוצה את שקית החטיפים. 'לא, את לא יכולה לקבל אותם היום. את צריכה להיות טובה לאמא שלך. היא צריכה שאת תהיי טובה אליה. יש לי ילדה קטנה בדיוק כמוך. בת כמה את? בן כמה אחיך?'.
בכנות, האישה הזו הייתה יכולה להיות האנטיכריסט, והייתה לי יותר הערכה עבור טוב הלב והאדיבות שלה מאשר יש לי לכל אחד אחר שאי פעם פגשתי.
צריך רק משפט אחד כדי לשבור אדם. לעולם אתם לא יכולים לדעת מה עובר על מישהו. אתם לעולם לא יודעים איזה בעיות יש לילד שגורמים לו להתנהג בצורה כזו ואלא אם כן אתם מכירים את הקושי בלהיות הורים לילד כמו שלי, אתם לא יכולים לשפוט אותי.
אבל צריך רק מעשה אחד קטן של טוב לב כדי לגרום לאמא להרגיש טוב. תודה לאישה בסופר מרקט היום, על שהיית טובה לילדים שלי ולי. תודה שיצאת איתנו החוצה. תודה שתמכת בי. אמהות צריכות לתמוך אחת בשנייה".