מערכת דיילי באזזעבור רבים מאיתנו, זה הפך להרגל כמעט אוטומטי. אנחנו יוצאים מהמקלחת, מרגישים מעט מים באוזניים, ומיד מושיטים יד אל חבילת מקלוני צמר הגפן. התחושה של ניקוי האוזן נתפסת כחלק בלתי נפרד מהיגיינה אישית טובה, ואנחנו מאמינים שאנחנו עושים לגופנו שירות בכך שאנחנו מסירים את השעווה הצהובה. אולם, מומחים רפואיים ורופאי אף-אוזן-גרון (ENT) מנסים כבר שנים להעביר מסר הפוך לגמרי: הפסיקו להחדיר חפצים לאוזניים שלכם. מה שנראה כניקיון תמים הוא למעשה פעולה שעלולה לגרום לנזק חמור ובלתי הפיך.
המטרה האמיתית של שעוות האוזן
לפני שנבין מדוע המקלונים מזיקים, עלינו להבין מהי בכלל השעווה הזו שאנחנו מנסים לסלק. השם הרפואי של שעוות האוזן הוא “סרומן” (Cerumen), והיא אינה לכלוך או פסולת שיש להיפטר ממנה. למעשה, השעווה היא חומר הגנה חיוני שהגוף מייצר כדי לשמור על בריאות האוזן הפנימית והתיכונה.
השעווה משמשת כחומר סיכה טבעי המונע מהעור העדין בתוך תעלת האוזן להתייבש, להשתפשף או להיסדק. מעבר לכך, היא מתפקדת כמחסום פיזי רב-עוצמה; היא דביקה מספיק כדי ללכוד אבק, חלקיקי לכלוך, תאי עור מתים ואפילו חרקים קטנים שמנסים לחדור פנימה. בנוסף, יש לה תכונות אנטי-בקטריאליות ואנטי-פטרייתיות שמונעות זיהומים באזור החשוך והלח של התעלה. ללא שעווה, האוזניים שלנו היו חשופות למגוון רחב של מחלות ופציעות.
מדוע מקלוני צמר גפן הם מסוכנים
הבעיה המרכזית בשימוש במקלוני צמר גפן נובעת מהמבנה האנטומי של האוזן. תעלת האוזן היא צרה יחסית, וכאשר אנחנו מחדירים אליה מקלון, אנחנו פועלים בניגוד למנגנון הטבעי של הגוף. בזמן שחלק קטן מהשעווה נדבק לצמר הגפן ויוצא החוצה, רוב השעווה פשוט נדחפת עמוק יותר פנימה.
פעולה זו יוצרת דחיסה של השעווה כנגד עור התוף. עם הזמן, השעווה נדחסת והופכת ל”פקק” קשיח. פקק זה חוסם את גלי הקול, גורם לירידה בשמיעה, יוצר תחושת אטימות מציקה ועלול להוביל לכאבים עזים. במקרים חמורים, הדחיסה הזו מונעת מעור התוף לרטוט כראוי, מה שפוגע באיכות השמיעה באופן כרוני.
האוזן היא איבר שמנקה את עצמו
אחת העובדות המפתיעות ביותר היא שהאוזן האנושית מתוכננת לנקות את עצמה ללא עזרה חיצונית. תאי העור בתוך התעלה נודדים החוצה בקצב קבוע, בדומה למסוע. יחד עם השעווה הישנה, התאים הללו נעים לכיוון פתח האוזן החיצוני.
פעולות פשוטות ויומיומיות כמו דיבור, לעיסה ויצירת הבעות פנים מניעות את הלסת שלנו. התנועות הללו מסייעות בתהליך הפיזי של דחיפת השעווה הישנה והיבשה לכיוון היציאה. ברגע שהשעווה מגיעה לפתח החיצוני, היא פשוט נושרת באופן טבעי או נשטפת בזמן המקלחת הרגילה. כאשר אנחנו משתמשים במקלון, אנחנו למעשה “נלחמים” במסוע הטבעי הזה ומשבשים את התהליך הביולוגי התקין.
הסכנה של ניקוב עור התוף
מעבר ליצירת פקקי שעווה, קיימת סכנה פיזית מיידית. עור התוף הוא קרום דק ועדין בצורה קיצונית. החדרת מקלון עמוק מדי, או תנועה פתאומית של מישהו שנתקל בכם בזמן שאתם מנקים את האוזן, עלולה לגרום לניקוב של עור התוף.
ניקוב כזה גורם לכאב חד ובלתי נסבל, דימום, ואובדן שמיעה מיידי. לעיתים החור בעור התוף מחלים מעצמו, אך במקרים רבים נדרשת התערבות כירורגית מורכבת כדי לתקן את הנזק ולמנוע זיהומים כרוניים שיכולים להגיע עד למוח. בנוסף, צמר הגפן עלול להשאיר סיבים זעירים בתוך התעלה, שהופכים למצע גידול לחיידקים וגורמים לדלקות אוזניים חיצוניות כואבות מאוד.
איך כדאי לנקות את האוזניים במקום זאת?
העצה של הרופאים היא חד-משמעית: “אל תכניסו דבר הקטן מהמרפק שלכם לתוך האוזן”. הניקוי היחיד שבאמת נדרש הוא ניקוי של האפרכסת (החלק החיצוני של האוזן) ופתח התעלה. ניתן לעשות זאת בקלות עם מטלית לחה או עם מגבת רכה לאחר המקלחת. זה מספיק כדי להסיר את השעווה שכבר יצאה החוצה באופן טבעי.
אם אתם מרגישים הצטברות חריגה של שעווה שגורמת לאטימות או כאב, אל תנסו להיות “רופאים בבית”. הפתרון הנכון הוא לגשת לרופא משפחה או לרופא אף-אוזן-גרון. לרופאים יש ציוד מקצועי המאפשר להם לשאוב את השעווה בצורה בטוחה תחת מיקרוסקופ או לבצע שטיפה רפואית מבוקרת שאינה מסכנת את עור התוף.
לסיכום: שימרו על השמיעה שלכם
מקלוני צמר גפן מעולם לא תוכננו לשימוש בתוך האוזן. על רוב האריזות של המותגים הגדולים מופיעה אזהרה מפורשת המורה לא להחדיר אותם לתעלת האוזן. הגיע הזמן להקשיב לאזהרות הללו ולהפסיק את ההרגל המסוכן הזה. השמיעה שלכם יקרה מדי בשביל לסכן אותה עבור תחושת ניקיון רגעית ומטעה.
שתפו את המידע הזה עם חבריכם ובני משפחתכם – זהו מידע פשוט שיכול למנוע פציעות מיותרות רבות.