מערכת דיילי באזזעבור רובנו, נשיקה לתינוק היא אחת המחוות הכי טבעיות בעולם. אנחנו מרימים אותו על הידיים, מחייכים אליו, מנשקים אותו בלחי או במצח – ואף אחד לא עוצר לחשוב שמחווה כל כך תמימה יכולה להפוך בתוך זמן קצר לסיוט רפואי.
אבל זה בדיוק מה שקרה למשפחה אחת, אחרי שבנם הפעוט נדבק בנגיף הרפס שפגע בעינו בצורה קשה במיוחד.
מה שהתחיל כעין מעט אדומה וכחשד לדלקת רגילה, הפך למסע מפחיד בין רופאים, טיפולים וניתוחים – ובשלב מסוים אפילו עלה החשש שהילד יאבד את העין לחלוטין.
כעת אמו משתפת את הסיפור בתקווה שהורים אחרים יכירו את הסכנה.
הכול התחיל מעין שנראתה קצת לא בסדר
ג’ואן היה רק בן 16 חודשים כשאמו, מישל סאיימן מנמיביה, הבחינה שמשהו בעין שלו השתנה.
כמו הרבה הורים במצב כזה, היא לא חשבה מיד על תרחיש חריג או מסוכן. עיניים אדומות והפרשות נפוצות אצל ילדים קטנים, וההשערה הראשונה הייתה שמדובר בדלקת עיניים רגילה.
הוא קיבל טיפול אנטיביוטי, והמשפחה ציפתה שהמצב ישתפר תוך מספר ימים.
אבל זה לא קרה.
במקום שהעין תחזור לעצמה, היא המשיכה להידרדר.
האודם לא נעלם, המראה של העין הפך מדאיג יותר, והוריו הבינו שמשהו כאן אינו דומה לדלקת עיניים רגילה.
הם החליטו לפנות לבדיקה נוספת – ואז הגיע הגילוי ששינה הכול.
הרופאים גילו נגיף הרפס בעין
לאחר בדיקות אצל מומחה התברר כי הפעוט נדבק בנגיף הרפס סימפלקס, HSV, שפגע בקרנית העין.
עבור מישל, האבחנה הייתה כמעט בלתי נתפסת.
רוב האנשים מכירים הרפס כפצע קטן שמופיע מדי פעם באזור השפתיים. הוא מציק, לא נעים ולעיתים כואב – אבל מעטים חושבים על האפשרות שהנגיף יכול להגיע לעין ולגרום שם לנזק חמור.
אבל זה יכול לקרות.
כאשר נגיף ההרפס מגיע לקרנית, הוא עלול לגרום לדלקת ולפגיעה ברקמת העין, ובמקרים מסוימים לפגוע בראייה.
לפי המשפחה, שני הוריו של ג’ואן נבדקו ולא נמצאו כנשאי הנגיף. לכן עלתה האפשרות שהילד נדבק מאדם אחר שסבל מפצע הרפס פעיל.
אחת האפשרויות שהועלו הייתה שמישהו נישק אותו ליד העין.
אפשרות אחרת הייתה שאדם עם פצע פעיל נישק את ידו של הילד, ולאחר מכן הפעוט שפשף את העין בעצמו.
כך או כך, מחווה שנראתה לחלוטין חסרת משמעות הפכה לאירוע ששינה את חיי המשפחה.
“בהתחלה חשבתי שהרופא צוחק”
עבור אמו, עצם המחשבה שנשיקה יכולה לגרום לנזק כזה הייתה קשה לעיכול.
כשהרופא הסביר לה מה ככל הנראה קרה, היא סיפרה שהתגובה הראשונה שלה הייתה חוסר אמון מוחלט.
איך יכול להיות שנשיקה גורמת לדבר כזה?
איך משהו שאנשים עושים כל הזמן ליד ילדים יכול להוביל לפגיעה כל כך קשה?
אלא שהמצב של ג’ואן לא השאיר מקום לספק.
הנגיף כבר גרם נזק משמעותי לקרנית, והמאבק כעת לא היה רק נגד הזיהום – אלא על היכולת להציל את העין עצמה.
המצב המשיך להחמיר
למרות הטיפולים שקיבל, הפגיעה בקרנית הייתה קשה.
ג’ואן איבד בהדרגה את התחושה בעין, ובהמשך גם את הראייה בה.
כאשר הקרנית מאבדת את התחושה שלה, גם מנגנוני ההגנה הטבעיים של העין עלולים להיפגע. הילד לא בהכרח מרגיש פציעות או גירויים כפי שהיה אמור להרגיש אותם, והיכולת של הרקמה להחלים עלולה להיפגע.
בשלב מסוים נוצר בעינו פצע פתוח בגודל של מספר מילימטרים.
אצל אדם מבוגר זה כבר היה מצב מדאיג מאוד. אצל פעוט בן קצת יותר משנה, הסיטואציה הייתה מפחידה במיוחד.
הרופאים אף נאלצו לתפור באופן זמני את העפעפיים כדי להגן על העין ולאפשר לקרנית הזדמנות להחלים.
עבור ההורים, כל יום הפך לחוסר ודאות.
האם העין תינצל?
האם בנם יוכל לראות בה שוב?
האם יזדקק להסרת העין?
המשפחה יצאה למסע כדי למצוא טיפול
כאשר מצבו של ג’ואן הפך מורכב יותר, המשפחה נאלצה לחפש טיפול רפואי מתקדם יותר.
הם נסעו לקייפטאון שבדרום אפריקה כדי לפגוש מומחים ולבדוק אילו אפשרויות עדיין עומדות בפניהם.
שם עלתה תוכנית טיפול מורכבת במיוחד.
אחד הניתוחים שנשקלו נועד לנסות להחזיר לעין תחושה ועצבוב באמצעות העברת עצב מאזור אחר בגופו של הילד.
הרעיון היה שאם ניתן יהיה לשקם לפחות חלק מהתחושה בעין, הקרנית תוכל להיות מוגנת יותר ואולי בעתיד יהיה ניתן לבצע גם השתלת קרנית.
זהו תהליך ארוך ומורכב, ואין בו הבטחות.
אבל עבור המשפחה, כל אפשרות לשמור על העין נתנה תקווה.
המטרה הראשונה: להציל את העין
אחרי כל מה שעבר, עדיין לא היה ברור אם ג’ואן יוכל לראות שוב בעין שנפגעה.
בשלב הזה הוריו כבר התמקדו במטרה בסיסית הרבה יותר – להציל את העין עצמה.
הם ידעו שהראייה אולי לא תחזור, לפחות לא מיד, אבל כל עוד ניתן למנוע הידרדרות נוספת ולשמור על מבנה העין, קיימת תקווה שבעתיד הרפואה תוכל להציע פתרונות נוספים.
למרות סדרת הטיפולים והבדיקות שעבר, אמו מספרת שבנה ממשיך להיות ילד שמח ואמיץ.
וזה אולי הדבר שהכי קשה לראות בתמונות ובסיפורים מסוג זה: ילד קטן שמחייך, בזמן שהמבוגרים סביבו יודעים עד כמה קשה המאבק שמתנהל מאחורי הקלעים.
האזהרה שכל הורה צריך להכיר
אחרי החוויה המטלטלת שעברה המשפחה, מישל החליטה לפרסם את הסיפור.
לא כדי להפחיד הורים, אלא כדי לגרום להם לדעת משהו שהיא עצמה לא הבינה קודם.
רבים יודעים שלא מומלץ לנשק תינוקות כאשר חולים.
אבל פחות אנשים מבינים עד כמה חשוב להתרחק מתינוקות וילדים קטנים כאשר יש פצע הרפס פעיל באזור הפה.
הרפס סימפלקס מסוג 1 הוא נגיף נפוץ מאוד. אצל מבוגרים הוא מתבטא פעמים רבות כפצעי קור או שלפוחיות סביב השפתיים.
אלא שהנגיף עלול לעבור במגע, ובמקרים מסוימים לגרום לסיבוכים חמורים בהרבה – במיוחד אצל תינוקות וילדים צעירים.
גם לא תמיד צריך לנשק ילד ישירות על העין כדי שתתרחש הדבקה.
יד שנגעה בפצע ולאחר מכן נגעה בילד, או נשיקה על היד שאחריה הפעוט משפשף את פניו, עלולות ליצור מסלול אפשרי להעברת הנגיף.
מחווה של אהבה שיכולה להפוך למסוכנת
המסר של המשפחה פשוט: אם יש לכם פצע הרפס פעיל, אל תנשקו תינוקות וילדים קטנים.
גם אם מדובר בילד של חבר טוב.
גם אם זה הנכד שלכם.
גם אם אתם רוצים “רק נשיקה קטנה”.
המתינו עד שהפצע יחלים, הקפידו על שטיפת ידיים והימנעו ממגע באזור הפנים והעיניים של הילד.
רוב הנשיקות כמובן לא מסתיימות באירוע כזה, והמקרה של ג’ואן הוא קיצוני.
אבל עבור המשפחה שלו, הידיעה שהכול אולי התחיל ברגע אחד קטן היא בדיוק הסיבה שהם רוצים שהסיפור יגיע לכמה שיותר אנשים.
כי לפעמים מידע שאנחנו מגלים רק אחרי שמשהו רע קורה הוא בדיוק המידע שהיינו רוצים שמישהו יספר לנו קודם.
שתפו את הסיפור הזה עם הורים וסבים לילדים קטנים – ייתכן שמישהו פשוט לא מודע לסכנה.