מערכת דיילי באזזקשה להסתכל על התמונה הזאת ולדמיין מה יקרה בהמשך.
ילד קטן.
שיער כהה.
חיוך ביישני.
פנים תמימות לחלוטין.
אין שום דבר בתמונה שמרמז שהילד הזה יהפוך כעבור שני עשורים לאחד הרוצחים הסדרתיים הידועים והמפחידים ביותר בארצות הברית.
שמו היה ריצ’רד רמירז.
בשנות ה-80 הוא הטיל אימה על קליפורניה בסדרה של פריצות לבתים, תקיפות ורציחות שהפכו אנשים לפוחדים ללכת לישון בלילה.
העיתונות העניקה לו כינוי שהפך למצמרר גם עשרות שנים מאוחר יותר:
“Night Stalker”, העוקב הלילי.
אבל לפני שהיה הרוצח שהופיע על שערי העיתונים, לפני המשפט המתוקשר ולפני גזר דין המוות, היה שם ילד שגדל בסביבה מלאה באלימות, פחד וסמים.
העבר שלו אינו מסביר או מצדיק את המעשים שעשה בבגרותו.
אבל הוא כן חושף מסלול חיים אפל במיוחד.
הוא נולד למשפחה עובדת בטקסס
ריצ’רד רמירז נולד בשם ריקרדו לייבה מוניוס רמירז ב-29 בפברואר 1960 באל פאסו, טקסס.
הוא היה הצעיר מבין חמישה ילדים במשפחה ממוצא מקסיקני.
אמו עבדה במפעל נעליים ואביו עבד בהמשך עבור חברת הרכבות.
מבחוץ זו הייתה משפחה עובדת רגילה.
אבל לפי עדויות של בני משפחה ודיווחים ביוגרפיים שפורסמו לאורך השנים, בתוך הבית שררה לעיתים אווירה אלימה וקשה.
אביו תואר כאדם בעל מזג מתפרץ, ורמירז ואחיו נחשפו לאלימות משפחתית.
רמירז גם סבל בילדותו מכמה פגיעות ראש.
בסביבות גיל חמש הוא נפגע בראשו מנדנדה ואיבד את הכרתו. לאחר מכן החל לסבול מהתקפים אפילפטיים.
הוא העדיף לפעמים להתרחק מהבית
דיווחים מאוחרים יותר תיארו ילד שהפך עם השנים לשקט ומסוגר יותר.
בני משפחה סיפרו שהכעס בבית היה בלתי צפוי.
במסמכים וסדרות תיעודיות שעסקו בו נטען שבתקופות מסוימות הוא העדיף להתרחק מהבית ואף לישון באזור בית קברות, משום שהרגיש שם בטוח יותר מאשר בבית.
כבר בגיל צעיר החל להשתמש בסמים.
אבל האדם שהשפיע עליו אולי יותר מכל אדם אחר היה בן דוד מבוגר בשם מיגל, שכונה מייק.
בן הדוד שחזר מווייטנאם
מייק היה יוצא מלחמת וייטנאם.
עבור רמירז הצעיר, הוא היה דמות מרשימה.
מבוגר.
קשוח.
אדם שחזר ממלחמה רחוקה עם סיפורים שנשמעו לילד כמעט בלתי נתפסים.
אבל הסיפורים של מייק היו רחוקים מסיפורי גבורה.
לפי עדויות של בני המשפחה, הוא הראה לרמירז תצלומים קשים שצילם במהלך המלחמה ובהם נשים שסבלו מאלימות.
הוא סיפר לבן דודו הצעיר על מעשים אכזריים שביצע או ראה.
רמירז היה אז רק בתחילת גיל ההתבגרות.
במקום להתרחק ממנו, נראה שהוא הלך ונמשך יותר ויותר לעולם האפל שהציג בפניו בן דודו.
ואז הגיע רגע קשה אפילו יותר.
בגיל ההתבגרות הוא ראה רצח מול עיניו
כאשר רמירז היה נער, הוא היה נוכח במהלך ויכוח בין מייק לבין אשתו.
הוויכוח הסתיים כאשר מייק ירה באשתו והרג אותה.
רמירז ראה את האירוע.
בן הדוד נעצר ובהמשך נמצא לא אשם ברצח בשל אי שפיות.
עבור רמירז הצעיר, שכבר נחשף במשך שנים לסיפורים ולתמונות של אלימות, זו הייתה חשיפה ישירה לאירוע אלים קיצוני.
בשנים שלאחר מכן הוא התרחק עוד יותר ממסגרת החיים הרגילה.
הוא עזב את בית הספר בכיתה ט’.
נעצר לראשונה בגיל צעיר בגין החזקת מריחואנה.
ובהדרגה החל לעבור לעולם של גניבות, סמים ופשיעה.
הוא עבר לקליפורניה ושקע בקוקאין
בתחילת שנות ה-20 לחייו הגיע רמירז לקליפורניה.
הוא נע בין לוס אנג’לס לסן פרנסיסקו.
באותה תקופה התמכרותו לקוקאין החריפה.
הוא התקיים במידה רבה מגניבות ופריצות לבתים ונעצר מספר פעמים, בין היתר בחשד לגניבת כלי רכב.
אבל בתחילת שנות ה-80 התרחש מעבר מפשיעה רכושית לאלימות מסוג אחר לחלוטין.
במשך השנים התקשה עולם אכיפת החוק לקבוע בדיוק מתי ביצע את הרצח הראשון שלו.
במשך זמן רב נחשבה ג’ני וינקו בת ה-79, שנרצחה בביתה בלוס אנג’לס ביוני 1984, לקורבן הראשון הידוע שלו.
אלא שכעבור שנים הופיע מידע חדש.
DNA קשר אותו לרצח של ילדה בת תשע
בשנת 2009 הודיעה משטרת סן פרנסיסקו כי בדיקות DNA קישרו את רמירז לזירת רצח משנת 1984.
הקורבן הייתה מיי “לינדה” לאונג, ילדה בת תשע.
היא נמצאה ללא רוח חיים באפריל 1984 בבניין שבו התגוררה משפחתה בסן פרנסיסקו.
הקישור נעשה יותר משני עשורים לאחר הרצח, כאשר רמירז כבר ישב בכלא.
הוא לא הועמד לדין על המקרה הזה, אבל הרשויות הודיעו שה-DNA שלו נמצא בזירה.
הגילוי דחף את תחילת מסע האלימות הידוע שלו כמה חודשים אחורה.
בשנת 1985 קליפורניה נכנסה לפחד
התקופה הידועה ביותר בפשעים של רמירז התרחשה במהלך האביב והקיץ של 1985.
הדפוס שלו היה מפחיד במיוחד מפני שנראה שאין כמעט דפוס בבחירת הקורבנות.
צעירים.
מבוגרים.
גברים.
נשים.
אנשים שחיו לבד.
זוגות שישנו בביתם.
רבים מהקורבנות לא הכירו אותו ולא היה ביניהם שום קשר מוקדם.
הוא היה פורץ לבתים בשעות הלילה, לעיתים דרך חלונות או דלתות שלא היו נעולים.
הקורבנות ישנו במיטותיהם כאשר הותקפו.
הידיעה שאדם זר יכול פשוט לבחור בית כמעט באקראי גרמה לפחד עצום בדרום קליפורניה.
אנשים החלו לרכוש מנעולים חדשים.
סורגים לחלונות.
כלי נשק.
חלקם פשוט פחדו להירדם.
ואז הופיעו הסמלים השטניים
גם ההתנהגות של רמירז בזירות הפשע הפכה אותו למפחיד עוד יותר בעיני הציבור.
בחלק מהמקרים הופיעו מחומשים וסמלים שטניים.
ניצולים סיפרו שהוא דרש מהם להישבע אמונים לשטן.
רמירז עצמו טיפח בהמשך בפומבי את הדימוי השטני.
התקשורת נאחזה בפרטים האלה.
וכאשר התברר שהרוצח פועל בעיקר בלילה בתוך בתים, הגיע הכינוי שהפך אותו לשם מוכר בכל ארצות הברית.
ה-Night Stalker.
המשטרה התקשתה להבין את מי היא מחפשת
העובדה שהקורבנות היו שונים כל כך הקשתה על החוקרים.
רוצחים סדרתיים רבים מתמקדים בסוג מסוים של קורבן.
אצל רמירז לא הייתה תבנית ברורה כזו.
אבל היו פרטים אחרים שחיברו בין הזירות.
טביעות נעליים מסוג מסוים.
שיטות פעולה שחזרו.
תיאורים של ניצולים.
סמלים דומים.
בהדרגה הבינו החוקרים שמאחורי סדרת האירועים עומד אדם אחד.
ואז נער בן 13 הבחין במשהו חשוב.
נער בן 13 עזר לפתור את התעלומה
באוגוסט 1985 הבחין ג’יימס רומרו השלישי, שהיה אז בן 13, באדם חשוד מחוץ לבית משפחתו במישן וייחו.
הנער לא הסתפק בלראות אותו.
הוא שם לב גם למכונית.
הוא הצליח לזכור פרטים ממנה וחלק ממספר לוחית הרישוי.
המידע הוביל את החוקרים למכונית נטושה.
על אחת המראות נמצאה טביעת אצבע.
כשהמשטרה השוותה אותה למאגר שלה, היא קיבלה שם.
ריצ’רד רמירז.
לפתע האיש שהפחיד את קליפורניה כבר לא היה רק שרטוט משטרתי.
היו לו שם ופנים.
המשטרה פרסמה את התמונה שלו בכל מקום
ב-29 באוגוסט 1985 פרסמו הרשויות את שמו ואת תמונת המעצר הישנה שלו.
הפנים של רמירז הופיעו בטלוויזיה ובעמודים הראשיים של העיתונים.
אבל רמירז עצמו לא ידע מיד שהזהות שלו נחשפה.
הוא היה מחוץ לעיר.
כשחזר לאזור לוס אנג’לס בבוקר 31 באוגוסט, כמעט כולם כבר ידעו איך נראה ה-Night Stalker.
הוא נכנס לחנות וראה את פניו בעיתון.
ואז הבין שהכול נגמר.
מי שתפסו אותו בסוף היו התושבים
רמירז ניסה לברוח.
אנשים בשכונה זיהו אותו.
הוא ניסה לגנוב מכוניות כדי להימלט, אבל התושבים החלו לרדוף אחריו.
בתוך זמן קצר הצטרפו אנשים נוספים למרדף.
כמה מהם הצליחו להשתלט עליו והחזיקו בו עד שהמשטרה הגיעה.
אחרי חודשים שבהם תושבי קליפורניה פחדו מהאדם שחודר לבתים בלילה, הוא נתפס באמצע הרחוב על ידי אזרחים.
התמונה שלו בעיתון הפכה לכלי שהפיל אותו.
המשפט הפך לקרקס תקשורתי
המשפט של רמירז משך תשומת לב עצומה.
באולם בית המשפט הוא לא ניסה להתרחק מהדימוי האפל שנבנה סביבו.
הוא הציג מחומשים שצוירו על ידיו והתייחס בפומבי לשטן.
התנהגותו משכה מעריצים מוזרים ויצרה סביבו תופעה תקשורתית שהרגיזה במיוחד את משפחות הקורבנות.
בספטמבר 1989 הגיעה ההכרעה.
רמירז הורשע ב-43 עבירות פליליות.
בהן 13 מקרי רצח, חמישה ניסיונות רצח, 11 עבירות מין ו-14 פריצות.
חודש לאחר מכן החליט חבר המושבעים שייגזר עליו עונש מוות.
הוא מעולם לא הוצא להורג
רמירז נשלח לכלא סן קוונטין בקליפורניה והמתין לביצוע גזר דין המוות.
השנים חלפו.
הערעורים נמשכו.
וההוצאה להורג מעולם לא התרחשה.
באופן שקשה להבין, במהלך שהותו בכלא הוא גם משך מעריצות ששלחו לו מכתבים.
אחת מהן, דורין ליוי, הפכה לקבועה בחייו.
השניים נישאו בשנת 1996 בתוך הכלא.
ליוי טענה במשך שנים שהיא מאמינה בחפותו.
לפי דיווחים מאוחרים יותר, הקשר ביניהם התרחק לאחר שבדיקת ה-DNA קישרה אותו בשנת 2009 לרצח הילדה בת התשע בסן פרנסיסקו.
הוא מת בכלא בשנת 2013
ריצ’רד רמירז מעולם לא יצא לחופשי.
הוא בילה כמעט 24 שנים באגף הנידונים למוות.
ב-7 ביוני 2013 הוא מת בבית חולים בקליפורניה בגיל 53.
סיבת המוות הייתה קשורה לסיבוכים של לימפומה.
גזר דין המוות שלו מעולם לא בוצע.
ומה באמת אפשר ללמוד מהילדות שלו?
קל מאוד להסתכל על סיפור כזה ולנסות למצוא רגע אחד שבו “נוצרה המפלצת”.
אבא אלים.
פגיעות ראש.
בן דוד שחזר ממלחמה.
החשיפה לתמונות קשות.
הרצח שראה כנער.
הסמים.
כל אחד מהפרטים האלה הפך לאורך השנים לחלק מהניסיון להסביר כיצד הילד המחייך שבתמונה הפך לרוצח סדרתי.
אבל חשוב להיזהר מהסבר פשוט מדי.
מיליוני ילדים חווים טראומה, התעללות, עוני או אלימות ואינם הופכים לפושעים אלימים.
גם מומחים שחקרו את חייו של רמירז מדגישים שטראומה בילדות אינה פוטרת אדם מאחריות למעשיו.
העבר שלו יכול לעזור להבין חלק מהגורמים שהשפיעו עליו.
הוא לא יכול להצדיק את הבחירות שעשה בבגרותו.
הילד שבתמונה והרוצח בבגרותו הם אותו אדם
וזו אולי הסיבה שתמונות הילדות של רוצחים סדרתיים מעוררות תחושה כל כך מטרידה.
אנחנו רגילים לחשוב שאפשר לראות רוע על פניו של אדם.
שהוא תמיד היה שם.
שאם רק מישהו היה מסתכל מספיק טוב בילד שבתמונה, הוא היה מבין מה עומד לקרות.
אבל המציאות אינה עובדת כך.
בתמונה יש פשוט ילד קטן שמחייך למצלמה.
שום דבר בפניו לא מגלה שבעתיד מיליוני אנשים יכירו את שמו.
שום דבר לא מרמז שמשפחות רבות כל כך יאבדו אנשים שאהבו.
ושום דבר לא יכול היה להראות שבקיץ אחד של 1985, תושבי קליפורניה ינעלו את החלונות שלהם בפחד מפני אדם שהעיתונים כינו “העוקב הלילי”.
ריצ’רד רמירז הפך לאחד השמות הידועים ביותר בתולדות הפשע האמריקאי.
אבל התמונה הישנה הזאת מזכירה אמת לא נוחה.
רוע לא תמיד מגיע עם פנים שאנחנו יודעים לזהות.