מערכת דיילי באזזלפעמים המציאות מצליחה לכתוב סיפור שאפילו התסריטאי הדרמטי ביותר היה מתקשה להמציא. משפחה אחת בברזיל נאלצה להתמודד בתוך פחות מחצי יממה עם אובדן כפול ובלתי נתפס: בת בת 28 ואמה בת ה-56, שנאבקו כל אחת בסוג אחר של סרטן, הלכו לעולמן בהפרש של עשר שעות בלבד.
אבל יש פרט אחד בסיפור של סיבלה מרשיס ואמה, מריה אליזבטה נוגיירה, שהופך אותו למצמרר אפילו יותר. עוד לפני מותן, השתיים ביקשו מבני המשפחה בקשה יוצאת דופן: אם אחת מהן תלך לעולמה כשהשנייה עדיין בחיים – אל תספרו לה.
בסופו של דבר, הבקשה הזו התגשמה בדרך שאיש לא רצה לדמיין. האם והבת מתו בבתי חולים שונים באותה עיר, מבלי שאף אחת מהן ידעה שהאחרת כבר איננה.
עשר שעות ששינו משפחה שלמה
סיבלה מרשיס, בת 28, הייתה מאושפזת בעיר מוג’י גואסו שבמדינת סאו פאולו בברזיל. ביום חמישי, 24 בספטמבר 2026, בסביבות השעה 16:00 אחר הצהריים, היא הלכה לעולמה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.
באותו זמן ממש אמה, מריה אליזבטה נוגיירה, בת 56, הייתה מאושפזת בבית חולים אחר באותה העיר. מצבה היה קשה והיא הייתה תחת טשטוש.
כעשר שעות בלבד לאחר מותה של בתה, בסביבות השעה 2:00 לפנות בוקר של 25 בספטמבר, מתה גם מריה.
בתוך לילה אחד איבד אביה של סיבלה את בתו היחידה ואת אשתו. בן המשפחה רווילסון לאנדרו דה קוסטה סיפר לתקשורת המקומית עד כמה קשה לדמיין את המציאות שאליה נאלץ האיש להתעורר.
“הוא איבד את המשפחה שלו. לחזור הביתה ולא למצוא שם אף אחד – זה עצוב וקשה”, אמר.
הן ביקשו דבר אחד: אל תספרו לנו אם השנייה מתה
אחד הפרטים הקשים ביותר בסיפור נוגע לשיחה שהאם והבת קיימו עוד לפני שמצבן הידרדר.
שתיהן ידעו שהן חולות. שתיהן הבינו שהעתיד אינו ודאי. ולמרות שדיברו על האפשרות של מוות לעיתים ברצינות ולעיתים אפילו בניסיון להקל על הפחד באמצעות הומור, הייתה להן בקשה משותפת.
הן לא רצו לראות זו את זו מתות, וגם לא רצו לדעת על מותה של האחרת אם הדבר יקרה כאשר הן מאושפזות בנפרד.
לדברי בן המשפחה, השתיים אמרו זאת יותר מפעם אחת. אף אחד כמובן לא יכול היה לדעת שהתרחיש שעליו דיברו יהפוך למציאות כמעט מדויקת.
כשסיבלה הלכה לעולמה, אמה הייתה תחת טשטוש בבית החולים ולכן לא נודע לה מה קרה. עשר שעות לאחר מכן מתה גם היא.
כך, באופן טראגי במיוחד, אף אחת מהן לא נאלצה לקבל את הבשורה שהאדם הקרוב אליה כל כך כבר איננו.
הכול התחיל אצל סיבלה בתחושה שמשהו לא בסדר
סיפורה של סיבלה עם המחלה החל עוד כשהייתה צעירה מאוד.
היא עבדה בשיווק דיגיטלי והייתה יזמית ובעלת עסק. לפי דיווחים בתקשורת הברזילאית, היא הייתה פעילה מאוד ברשתות החברתיות וצברה יותר מ-11 אלף עוקבים. גם לאחר שחלתה היא המשיכה, ככל שהתאפשר לה, לעבוד, לבלות, לטייל ולהיפגש עם חברים.
התסמינים הראשונים החלו בסוף 2023. סיבלה הרגישה שמשהו בגופה אינו תקין, אך בתחילה הבדיקות לא הצליחו להסביר מה גורם לה להרגיש כך.
בסופו של דבר, כאבים באזור הכליה הובילו אותה לעבור בדיקת CT.
שם התגלתה האמת.
בגופה נמצא גידול גדול, בגודל של כעשרה סנטימטרים, שמקורו בבלוטת יותרת הכליה וכבר השפיע גם על הכליה שלה. בשנת 2024 היא קיבלה אבחנה של סרטן נדיר ואגרסיבי בבלוטת יותרת הכליה.
שלושה ניתוחים, טיפול נמרץ וכימותרפיה
מכאן התחיל מסע טיפולים ארוך וקשה.
על פי דברים שסיבלה עצמה שיתפה ברשתות החברתיות, היא עברה שלושה ניתוחים במסגרת המאבק במחלה. לאחר הניתוח האחרון התפתח זיהום חמור, והיא נאלצה לשהות כ-20 ימים ביחידה לטיפול נמרץ.
גם לאחר מכן הטיפולים נמשכו.
באחד הפוסטים שלה מאוקטובר 2025 סיפרה כי כבר הגיעה למחזור השמיני של טיפולי הכימותרפיה. התמונות שהעלתה מבתי החולים חשפו לעוקבים חלק קטן בלבד מהמציאות שאיתה התמודדה מאחורי הקלעים.
ובכל זאת, האנשים שהכירו אותה מספרים שהיא סירבה לאפשר למחלה להפוך לזהות היחידה שלה.
שותפתה העסקית, אלואה ריגי, סיפרה כי סיבלה לא רצתה שאנשים יחשבו עליה בראש ובראשונה כעל “סיבלה שחולה בסרטן”. מבחינתה, היא עדיין הייתה סיבלה שעובדת, מבלה וחיה – ובמקביל גם מתמודדת עם מחלה קשה.
ואז הגיעה הבשורה הקשה גם לאמא
כאילו ההתמודדות של המשפחה עם מחלתה של סיבלה לא הייתה קשה מספיק, כשנה לאחר האבחנה שלה הגיעה מכה נוספת.
מריה אליזבטה, אמה של סיבלה, אובחנה בסרטן הלבלב.
לפי דיווחים מקומיים, בתחילה היא פנתה לקבלת טיפול כאשר חשבה שהתסמינים שמהם סבלה קשורים לאבנים בכיס המרה. בהמשך התברר שמדובר במחלה חמורה בהרבה.
מריה, שכונתה על ידי בני משפחתה וחבריה “ביה”, עבדה כפודולוגית והייתה מוכרת בעיר. בעוד בתה ניהלה את חייה ואת העסק שלה לצד טיפולי הסרטן, גם היא נאלצה להתחיל התמודדות רפואית משלה.
וכך מצאה את עצמה אותה משפחה מתמודדת במקביל עם שני סוגים שונים של סרטן – אצל אם ובתה.
היא שיתפה את המאבק שלה עם אלפי אנשים
סיבלה לא הסתירה לחלוטין את מה שעובר עליה.
לאורך הדרך היא פרסמה לעיתים תמונות וסרטונים מהטיפולים, מהאשפוזים ומהרגעים הקשים. אבל המסר שלה היה רחוק מלהיות רק על מחלה.
בסרטון אחד, שבו נראתה מקבלת טיפול דרך עירוי, היא כתבה משפט שזכה למשמעות מצמררת במיוחד לאחר מותה: כאשר הבעיה היחידה בחיים היא כסף, כדאי לזכור שיש דברים שגם כל הכסף שבעולם אינו מסוגל לפתור.
המסר שיקף במידה רבה את הדרך שבה ניסתה להתייחס למחלתה. היא הייתה חולה – אבל היא לא רצתה שהחיים שלה יצטמצמו למחלה בלבד.
גם בתקופות הקשות היא המשיכה להיות פעילה כאשר מצבה אפשר זאת. אנשים שהכירו אותה תיארו אישה צעירה שניסתה להמשיך לחיות את חייה ולא לוותר מראש על הדברים שאהבה.
הסוף הגיע כמעט באותו הזמן
בחודשים האחרונים מצבן של השתיים הידרדר.
בסופו של דבר הן הגיעו לבתי חולים שונים באותה עיר.
ב-24 בספטמבר, בשעה 16:00 לערך, מתה סיבלה.
באותו זמן אמה הייתה עדיין בחיים, אך הייתה תחת טשטוש ולא קיבלה את הבשורה על מותה של בתה. בני המשפחה גם ידעו היטב מה ביקשו השתיים: אם הגרוע מכל יקרה, הן לא רצו שהאחרת תצטרך להתמודד עם הידיעה.
בשעה 1:58 לפנות בוקר למחרת, לפי אחד הדיווחים המקומיים, מתה גם מריה אליזבטה.
הפער בין מותן היה כעשר שעות בלבד.
האם והבת הובאו למנוחות יחד
לאחר שבילו את השעות האחרונות של חייהן בנפרד, המשפחה החליטה להיפרד מהן יחד.
סיבלה ומריה אליזבטה הובאו למנוחות בטקס משותף בבית עלמין מקומי.
עבור בני המשפחה והחברים, ההלוויה הפכה לפרידה כפולה: מאישה בת 56 ומבתה היחידה, רק בת 28, שנאבקו בשתי מחלות שונות אך מצאו את מותן כמעט באותו הזמן.
הסיפור הטרגי התפשט במהירות ברשתות החברתיות ובכלי תקשורת ברחבי העולם, לא רק בגלל צירוף המקרים המצמרר של מותן בהפרש של שעות ספורות, אלא גם בשל הקשר ביניהן והבקשה המשותפת שהביעו עוד בחייהן.
שתיהן חששו מהרגע שבו אחת תצטרך להיפרד מהשנייה.
בסופו של דבר, הרגע הזה מעולם לא הגיע עבור אף אחת מהן.
הן מתו מבלי לדעת שהאחרת כבר הלכה לעולמה – ולאחר מאבק ארוך וקשה, הובאו למנוחות זו לצד זו.