מערכת דיילי באזזרוב האנשים מדמיינים חסימה בעורקים כאירוע שקורה בבת אחת: רגע אחד הכול בסדר, וברגע הבא מגיע התקף לב. אבל המציאות יכולה להיות שונה לחלוטין. טרשת עורקים היא תהליך שבו מצטברים בהדרגה כולסטרול, שומן וחומרים נוספים בדפנות העורקים ונוצר רובד – פלאק – שעלול לצמצם את מעבר הדם. התהליך יכול להתפתח במשך שנים בלי לגרום אפילו לתסמין אחד ברור, ולעיתים הסימן הראשון לכך שיש בעיה מופיע רק כאשר זרימת הדם כבר נפגעה באופן משמעותי.
וזה בדיוק מה שהופך את הנושא למורכב. אין “סימן קסם” אחד שמוכיח שהעורקים חסומים. אותו תהליך יכול להשפיע על עורקי הלב, על העורקים שמובילים דם למוח או על כלי הדם ברגליים – ולכן התסמינים משתנים בהתאם למקום שבו זרימת הדם נפגעת.
ובכל זאת, יש כמה שינויים בגוף שכדאי להכיר. חלקם מצדיקים פנייה לרופא, ואחרים – במיוחד כשהם מופיעים בפתאומיות – הם מצב חירום שאסור לחכות איתו.
1. בחילה – סימן אפשרי, אבל ממש לא הוכחה לעורקים חסומים
בחילה היא אחד התסמינים הכי פחות ספציפיים שקיימים. היא יכולה להופיע בגלל וירוס, מזון, תרופות, חרדה, מיגרנה ואינספור סיבות אחרות, ולכן בחילה לבדה אינה סיבה לחשוב מיד על חסימת עורקים.
עם זאת, בחילה יכולה להופיע גם במהלך התקף לב, ובמיוחד אצל נשים היא עשויה להצטרף לתסמינים פחות “קלאסיים” כמו עייפות קיצונית, סחרחורת, קוצר נשימה או תחושת לחץ בחזה. לכן, אם בחילה מופיעה לפתע יחד עם כאב או לחץ בחזה, הזעה קרה, קוצר נשימה, כאב בלסת, בזרוע או בגב – לא כדאי להניח שמדובר רק ב”קלקול קיבה”.
2. כאב או לחץ בחזה – אחד הסימנים החשובים ביותר
זה כבר סימן שאסור להתייחס אליו באותה קלות. אנגינה היא כאב או אי־נוחות בחזה שנגרמים כאשר שריר הלב אינו מקבל מספיק דם עשיר בחמצן. אנשים מתארים אותה לפעמים כלחץ, כובד, הידוק, צריבה או תחושה שמשהו “יושב” על החזה. הכאב יכול גם להקרין לזרוע, לכתף, לצוואר, ללסת, לגב או לבטן העליונה.
כאבים כאלה יכולים להופיע בזמן מאמץ ולהיעלם במנוחה, אך כאב חדש, כאב שמופיע במנוחה, נמשך זמן רב יותר או נעשה חזק יותר עלול להיות אנגינה לא יציבה או התקף לב. במקרה כזה לא מחכים לתור לרופא בעוד שבוע – יש צורך בהערכה רפואית דחופה.
וזה גם המקום להזכיר שלא כל התקף לב מרגיש כמו הסצנה ההוליוודית שבה אדם אוחז בחזה ומתמוטט. אצל חלק מהאנשים התסמינים יכולים להיות הרבה יותר עדינים.
3. קוצר נשימה – אבל לא בדיוק מהסיבה שהכתבה המקורית טוענת
חסימה פתאומית בעורק הריאה, היא בדרך כלל תסחיף ריאתי – קריש דם שמגיע לריאות – ולא אותו תהליך של הצטברות פלאק שעליו מדברת הכתבה. תסחיף ריאתי יכול לגרום לקוצר נשימה פתאומי, כאב שמחמיר בנשימה עמוקה, נשימה מהירה ודופק מהיר, והוא עלול להיות מצב חירום מסכן חיים.
קוצר נשימה אחרי ריצה או עלייה בכמה קומות אינו בהכרח מדאיג. אבל קוצר נשימה חדש, לא מוסבר, שמופיע במאמץ קל או במנוחה – במיוחד כשהוא מלווה בכאב בחזה – מצדיק בירור.
4. חולשה או חוסר תחושה בצד אחד של הגוף – לא “סימן לעורק חסום” שמחכים איתו
זה אחד הסעיפים החשובים ביותר ברשימה. חולשה או חוסר תחושה שמופיעים פתאום, בעיקר בפנים, בזרוע או ברגל בצד אחד של הגוף, הם סימני אזהרה מוכרים לשבץ מוחי או לאירוע מוחי חולף – TIA.
טרשת בעורקי הקרוטיד שבצוואר אכן יכולה להעלות את הסיכון לשבץ, אבל ברגע שמופיעה חולשה פתאומית לא יושבים בבית ומנסים להבין אם יש “עורק סתום”. שבץ הוא מצב שבו כל דקה חשובה, ויש להזעיק מיד שירותי חירום. גם אם החולשה נעלמת אחרי כמה דקות, עדיין ייתכן שמדובר ב־TIA, שיכול להיות אזהרה מקדימה לשבץ.
5. דיבור משובש או קושי למצוא מילים
אותו כלל בדיוק חל על דיבור. אם אדם שהיה בסדר לפני רגע מתחיל פתאום לדבר בצורה לא ברורה, מתקשה להוציא מילים או אינו מבין מה אומרים לו – מדובר באחד מסימני האזהרה המרכזיים לשבץ.
הכלל שקל לזכור הוא B.E. F.A.S.T: שינוי פתאומי בשיווי המשקל, שינוי בראייה, צניחת צד בפנים, חולשה בזרוע, קושי בדיבור – ואז זמן לפנות מיד לעזרה.
גם כאן, העובדה שהתסמין חולף אינה סיבה להירגע ולשכוח ממנו. אירוע מוחי חולף יכול להימשך זמן קצר ולהיעלם, אך עדיין דורש הערכה דחופה.
6. שינוי פתאומי בראייה
אובדן ראייה פתאומי, ראייה כפולה או טשטוש משמעותי ופתאומי בעין אחת או בשתיהן יכולים להיות חלק מאירוע מוחי או TIA.
זה לא דומה לשינוי הדרגתי במספר המשקפיים או לעיניים עייפות אחרי יום מול המחשב. כשאדם פתאום מאבד חלק משדה הראייה או מגלה שאינו מסוגל לראות כפי שראה לפני דקות ספורות – זו סיבה לפעול מיד.
7. כאבים ברגליים בזמן הליכה שנעלמים במנוחה
כאן אנחנו עוברים מהלב והמוח לעורקים ההיקפיים. מחלת עורקים היקפית, PAD, מתפתחת כאשר הצטברות פלאק מצרה את העורקים שמובילים דם לרגליים ולעיתים גם לזרועות. אחד התסמינים האופייניים הוא כאב, התכווצות, כובד או חולשה בשרירי הרגליים בזמן הליכה או פעילות, שמשתפרים לאחר עצירה ומנוחה.
זה שונה מעט מהניסוח בכתבה המקורית, שמציע שכל כאב רגליים “אקראי” יכול להעיד על עורק חסום. למעשה, כאבים ברגליים יכולים להגיע מהשרירים, המפרקים, הגב, העצבים או פציעות. הדפוס שמעלה חשד ל־PAD הוא במיוחד כאב שמופיע שוב ושוב בזמן מאמץ ומשתפר במנוחה.
8. כף רגל אחת קרה יותר – במיוחד יחד עם סימנים נוספים
כפות רגליים קרות הן תלונה נפוצה, ולעיתים הן פשוט קשורות לטמפרטורה, למבנה הגוף או לסיבות אחרות. אבל כאשר זרימת הדם לרגל נפגעת בגלל מחלת עורקים היקפית, הרגל או כף הרגל יכולה להיות קרירה יותר, ולעיתים מצטרפים לכך חוסר תחושה, שינוי בצבע העור, דופק חלש בכף הרגל או כאבים בזמן הליכה.
לכן, “תמיד קר לי ברגליים” אינו אבחון. אבל כף רגל אחת שהפכה קרה או חיוורת באופן בולט ביחס לשנייה, במיוחד עם כאב או חוסר תחושה, היא משהו שכדאי להיבדק בגללו.
9. פצעים בכפות הרגליים שלא מחלימים
כדי שפצע יחלים, הרקמות זקוקות לאספקת דם וחמצן. כאשר זרימת הדם לרגליים נפגעת משמעותית, חתכים או פצעים בכפות הרגליים והאצבעות עלולים להחלים באיטיות או לא להחלים כלל. פצעים כרוניים בכפות הרגליים הם בין הסימנים האפשריים של PAD מתקדם.
זה חשוב במיוחד אצל אנשים עם סוכרת, שאצלם גם פגיעה בעצבים וגם מחלת כלי דם יכולות להגדיל את הסיכון לפצעים בכפות הרגליים ולסיבוכים. ה־CDC מציין שמחלת עורקים היקפית שכיחה במיוחד בהקשר של סוכרת ומחלות לב וכלי דם.
פצע שלא משתפר אינו משהו שכדאי פשוט לכסות בפלסטר במשך שבועות ולקוות שיעבור.
10. דפיקות לב – הסעיף שדורש הכי הרבה זהירות
הכתבה מסיימת בדפיקות לב ומציגה אותן כאפשרות ל”זרימת דם לא תקינה”, אבל זה ניסוח רחב מדי. פלפיטציות – תחושה שהלב דופק מהר, חזק, מפרפר או “מדלג” על פעימה – יכולות להיגרם מסיבות רבות מאוד, ובהן חרדה, סטרס, פעילות גופנית, קפאין, שינויים באלקטרוליטים והפרעות בקצב הלב. הן אינן סימן ספציפי לעורקים חסומים.
מצד שני, מחלת לב יכולה להיות קשורה להפרעות קצב מסוימות, ולכן דפיקות לב שחוזרות שוב ושוב או מלוות בכאב בחזה, קוצר נשימה, סחרחורת או עילפון בהחלט מצדיקות הערכה רפואית.
והסימן הכי מסוכן הוא לפעמים שאין שום סימן
אולי הדבר החשוב ביותר שחסר בכותרות מסוג “10 סימנים לעורקים חסומים” הוא העובדה שטרשת עורקים יכולה להיות שקטה לחלוטין. בשלבים הראשונים אנשים רבים אינם מרגישים שום דבר. התסמינים יכולים להתחיל רק כאשר ההיצרות משמעותית או כאשר רובד נקרע ונוצר קריש, ואז התוצאה יכולה להיות התקף לב, שבץ או פגיעה בזרימת הדם לגפיים.
לכן הדרך הטובה ביותר להגן על הלב אינה לחכות לאחד מעשרת הסימנים האלה. חשוב גם לדעת מהם גורמי הסיכון: לחץ דם גבוה, כולסטרול גבוה, עישון, סוכרת, חוסר פעילות גופנית, עודף משקל והיסטוריה משפחתית של מחלת לב יכולים להעלות את הסיכון למחלת עורקים כלילית.
בדיקות פשוטות כמו לחץ דם, כולסטרול וסוכר יכולות לסייע לרופא להעריך את הסיכון עוד לפני שהגוף מתחיל לשלוח אותות אזהרה.
שלושה סימנים ברשימה הזאת לא מחכים איתם למחר
אם יש דבר אחד שכדאי לזכור מכל הרשימה, אלה שלושת המצבים שבהם הזמן קריטי.
כאב או לחץ משמעותי בחזה – במיוחד אם הוא מלווה בקוצר נשימה, הזעה, בחילה או כאב שמקרין לזרוע, לגב, לצוואר או ללסת – יכול להיות סימן להתקף לב.
חולשה או חוסר תחושה פתאומיים בצד אחד, דיבור משובש או שינוי פתאומי בראייה יכולים להיות סימנים לשבץ מוחי.
וקוצר נשימה פתאומי וחמור, במיוחד יחד עם כאב בחזה, דופק מהיר או כאב שמחמיר בנשימה, יכול גם להתאים למצבים דחופים אחרים כמו תסחיף ריאתי.
בכל אחד מהמצבים האלה לא מנסים לאבחן את עצמנו דרך גוגל ולא מחכים “לראות אם זה יעבור”. פונים מיד לשירותי החירום.
הגוף יכול לשלוח אזהרות – אבל הוא לא תמיד עושה זאת
הרשימה כוללת כמה סימנים שכדאי להכיר, אבל חשוב לא ליפול למלכודת ההפוכה: בחילה לא אומרת שיש לכם עורקים חסומים, רגל קרה אינה הוכחה לטרשת ודפיקות לב אינן בהכרח מחלת לב. מצד שני, יש תסמינים מסוימים – ובעיקר כאב חזה, תסמינים פתאומיים של שבץ וכאבי רגליים אופייניים בזמן הליכה – שבהחלט מצדיקים תשומת לב.
והמסר החשוב באמת הוא אולי לא לחפש כל יום סימנים שהעורקים “נסתמים”, אלא לדעת את גורמי הסיכון שלכם ולעקוב אחריהם לפני שמגיעים התסמינים.
כי לפעמים הגוף נותן לנו אזהרה.
ולפעמים התקף לב או שבץ הם האזהרה הראשונה – ולכן המניעה והבדיקות השגרתיות חשובות לא פחות מהיכולת לזהות את הסימנים.