”הצליל המצמרר” שמופיע יום לפני שמתים – ואיך הוא באמת נשמע

יש רגעים ברפואה הפליאטיבית (טיפול תומך בסוף החיים) שמטפלים ובני משפחה מתארים כבלתי נשכחים. אחד מהם הוא הופעה של צליל נשימה מסוים, שעלול להישמע מפחיד מאוד למי שלא מכיר אותו – רעש “מבעבע”, “מגרגר” או “רטוב”, שמופיע עם כל נשימה או בין נשימות. אצל אנשים רבים, זה קורה בשלב שבו הגוף כבר חלש מאוד, ולעיתים מדובר בסימן לכך שהמוות עשוי להיות קרוב – לפעמים בתוך פחות מיממה.

הצליל הזה מוכר בעולם הרפואי בשם “רשרוש סוף החיים” (ובשיח העממי מכנים אותו לעיתים “רשרוש המוות”). למרות השם הדרמטי, חשוב להבין: ברוב המקרים זה לא סימן לכך שהאדם נחנק, וגם לא בהכרח סימן לכאב. זה בעיקר שינוי גופני טבעי שמתרחש כשהגוף מאט את פעולתו ומפסיק לבצע תנועות רפלקס אוטומטיות שהיו רגילות כל החיים.

מה גורם לצליל הזה להופיע?

כדי להבין למה זה קורה, צריך לזכור שבמצב רגיל הגוף מטפל ברוק ובהפרשות בדרכי הנשימה באופן אוטומטי: אנחנו בולעים, משתעלים, מזיזים את הלשון, מנקים את הגרון – בלי לחשוב על זה. אבל בשלבים האחרונים של החיים, כאשר אדם הופך עייף מאוד, ישנוני מאוד, או לא מגיב, רפלקס הבליעה נחלש. המשמעות היא שהפרשות טבעיות – רוק או ליחה – יכולות להצטבר באזור הגרון והדרכים העליונות.

כאשר האוויר עובר מעל נוזלים שנמצאים שם, הוא יוצר את אותו צליל “רטוב” ומבעבע שמטריד כל כך את מי ששומע אותו. כלומר: זה לא “משהו חדש ומסוכן” שנוצר פתאום, אלא בעיקר העובדה שהגוף כבר לא מנקה את ההפרשות כפי שהיה עושה קודם.

האם האדם שסובל מהצליל מרגיש סבל?

זו השאלה שהכי מפחידה משפחות: “הוא נחנק? הוא סובל? הוא מודע לזה?” אנשי צוות רבים מדגישים שבדרך כלל, בשלב שבו הצליל מופיע, האדם כבר ישן עמוק מאוד או נמצא במצב של ירידה ניכרת בהכרה. לכן, עבורו זה לרוב לא נחווה ככאב או מצוקה, למרות שזה נשמע קשה מבחוץ.

עם זאת, למשפחה זה יכול להיות רגע מטלטל. הצליל עשוי להישמע “מאיים”, ולגרום לאנשים להרגיש חסרי אונים או אשמה – כאילו הם לא עושים מספיק.

למה זה כל כך קשה למשפחה?

כי הצליל דומה לדברים שאנחנו מקשרים לבעיה נשימתית: חנק, קושי לנשום, או מאמץ. לכן מי שלא מכיר את התופעה עלול לחשוב שצריך “להציל” מיד. בפועל, הרבה פעמים ההקלה שניתנת היא לאו דווקא בשביל המטופל עצמו – אלא כדי להפחית את החרדה של מי שנמצא לידו.

אנשי מקצוע מסבירים שבחלק מהמקרים נותנים תרופות שמטרתן להפחית הפרשות (לייבש קצת את דרכי הנשימה) וכך להחליש את הרעש. אבל לא תמיד זה הכרחי, ולא תמיד זה עובד במאה אחוז.

מה אפשר לעשות ברגע שזה קורה?

אם אתם נמצאים ליד אדם אהוב ושומעים את הצליל הזה, יש כמה דברים עדינים שיכולים לעזור:

1. לשנות תנוחה בעדינות – לעיתים השכבה על הצד או הטיה קלה של הראש יכולה לעזור לנוזלים להתנקז ולהפחית את הרעש.

2. להגביה מעט את הראש בעזרת כרית, אם זה נוח ובטוח.

3. טיפול פה עדין – למשל ניגוב עדין של הפה או השפתיים במטלית לחה (לא להכניס עמוק). זה בעיקר לנוחות כללית.

4. לפנות לצוות רפואי/הוספיס – במיוחד אם אתם לא בטוחים מה לעשות, או אם זה גורם לכם לחץ גדול. הצוות יודע להדריך ולעזור.

דבר אחד שמטפלים רבים מזהירים מפניו הוא ניסיון “לשאוב” הפרשות בצורה אגרסיבית בבית. לפעמים זה לא רק לא עוזר – אלא גם עלול לגרות את האזור ולגרום לעוד הפרשות.

האם זה באמת אומר “פחות מיממה”?

לפעמים כן, אבל לא תמיד. יש אנשי מקצוע שמציינים שבממוצע, כשהצליל מופיע הוא יכול לרמז שהאדם נכנס לשלב הסופי מאוד – לעיתים בתוך שעות ועד בערך יום. אבל הגוף של כל אדם שונה, ויש מצבים שבהם זה נמשך יותר או פחות. לכן מתייחסים לזה כאל סימן אפשרי לקִרבה לסוף, ולא כשעון מדויק.

ומה הדבר הכי חשוב לעשות?

אם אתם ליד אדם אהוב ברגעים האלה, הדבר הכי משמעותי לרוב הוא פשוט להיות שם: לשבת לידו, להחזיק יד, לדבר אליו בשקט, להשמיע מילים מרגיעות, או פשוט לשמור על נוכחות. הרבה אנשי צוות מדגישים שגם כשהאדם לא מגיב, הקרבה והטון הרגוע יכולים להיות מנחמים.

בסופו של דבר, הצליל הזה עשוי להישמע מפחיד – אבל כשהמבינים מה הוא, הוא הופך לפחות “סימן אימה” ויותר חלק מתהליך טבעי של גוף שמאט ונפרד בעדינות. ואם אתם עוברים דבר כזה עם אדם קרוב, זה לגמרי בסדר להרגיש מוצפים – ובדיוק בשביל זה קיימים צוותים תומכים שמלווים משפחות ברגעים האלה.

האם ידעתם על “רשרוש המוות”?
נשמח שתשתפו אותנו בחוויות שלכם, ואז שתפו את הסיפור הזה כדי שגם אחרים ידעו שלמרות שהרשרוש נשמע מפחיד, יקיריהם אינם סובלים מכאב או מצוקה.