מערכת דיילי באזזמולי גולבי הייתה אישה צעירה ובריאה, או כך לפחות היא חשבה, עד שהחלה להבחין בשינויים מוזרים בגופה. מה שהתחיל כסדרה של תסמינים שנראו לכאורה תמימים, התברר כמאבק על חייה. לאחר שאובחנה עם לימפומה מסוג הודג’קין, היא החליטה להשתמש בסיפורה האישי כדי להזהיר אחרים מפני ארבעה סימנים מרכזיים שאסור להתעלם מהם.
סרטן הוא מחלה שמעוררת פחד בלבם של רבים, אך גילוי מוקדם הוא המפתח להישרדות. הבעיה היא שתסמינים רבים יכולים להיחשב בטעות כמתח, חוסר שינה או הצטננות קלה. מולי חוותה זאת על בשרה כאשר הרגישה שהגוף שלה משתנה, אך לא ידעה עד כמה המצב חמור. כעת, היא מפרטת את ארבעת הסימנים שהובילו לאבחנה שלה.
עייפות כרונית ותשישות
הסימן הראשון שמולי חוותה היה עייפות שונה מכל מה שהכירה בעבר. “זו לא הייתה סתם עייפות של יום ארוך,” היא נזכרת. מדובר בתשישות משתקת שאינה חולפת גם לאחר שנת לילה מלאה. היא הרגישה שאין לה אנרגיה לבצע פעולות בסיסיות, והגוף שלה הרגיש כבד ועייף באופן תמידי. עייפות כרונית היא לעיתים קרובות הדרך של הגוף לאותת שהוא משקיע את כל משאביו במלחמה בתאים סרטניים או בזיהום פנימי חמור.
הזעות לילה קיצוניות
תסמין נוסף ומטריד מאוד היה הזעות לילה. מולי הייתה מתעוררת באמצע הלילה כאשר היא ספוגה לחלוטין בזיעה, עד לרמה שהיה עליה להחליף את המצעים ואת בגדיה. הזעות לילה מסוג זה אינן קשורות לטמפרטורה בחדר או למספר השמיכות. מדובר בתגובה של המערכת החיסונית, והן נחשבות לאחד מסימני האזהרה המובהקים ביותר לסרטן בלוטות הלימפה. אנשים רבים נוטים לפטור זאת כ”חלום רע” או שינויים הורמונליים, אך מולי מדגישה כי אם התופעה חוזרת על עצמה, חובה להיבדק.
אובדן משקל בלתי מוסברת
למרות שלא שינתה את הרגלי האכילה שלה או את רמת הפעילות הגופנית, מולי החלה לאבד משקל במהירות. ירידה פתאומית ובלתי מוסברת במשקל היא תסמין שכיח לסוגים רבים של סרטן. התאים הסרטניים צורכים כמות עצומה של אנרגיה מהגוף, מה שמוביל לשריפת שומן ואיבוד מסת שריר ללא מאמץ מודע. עבור מולי, זה היה סימן ברור שמשהו בתפקוד הפנימי של גופה השתבש לחלוטין.
נפיחות בבלוטות הלימפה (גושים)
הסימן האחרון והמוחשי ביותר היה הופעתם של גושים קטנים וקשים באזור הצוואר והבריח. בלוטות לימפה נפוחות הן תגובה טבעית של הגוף לזיהום, אך בדרך כלל הן כואבות ונעלמות לאחר זמן קצר. במקרה של מולי, הגושים לא כאבו והם המשיכו לגדול. חוסר הכאב הוא לעיתים קרובות מה שמטעה מטופלים לחשוב שהמצב אינו דחוף. מולי מזהירה שאם אתם מרגישים גוש שאינו נעלם תוך שבועיים, אל תחכו – פנו לרופא מיד.
המאבק על האבחנה
הדרך לאבחנה לא הייתה קלה. מולי נאלצה להתעקש מול המערכת הרפואית כדי לקבל את הבדיקות המתאימות. בתחילה, חלק מהתסמינים נפטרו כלאחר יד, אך היא ידעה בתוכה שמשהו אינו כשורה. לאחר סדרה של בדיקות דם, צילומי רנטגן ובסופו של דבר ביופסיה, הגיעה הבשורה המרה: היא סובלת מלימפומה בשלב מתקדם.
היא החלה בטיפולי כימותרפיה אינטנסיביים ששינו את חייה. היא איבדה את שיערה וסבלה מבחילות ותשישות קשה, אך היא לא איבדה את התקווה. לאורך כל המסע, היא שיתפה את חוויותיה ברשתות החברתיות כדי להעלות מודעות. “המסר שלי הוא פשוט,” היא אומרת. “תקשיבו לגוף שלכם. אתם מכירים אותו טוב יותר מכל אחד אחר. אם אתם מרגישים שמשהו השתנה, אל תוותרו עד שתקבלו תשובה.”
היום, מולי נמצאת בנסיגה (רמיסיה) והיא מקדישה את חייה לעזרה לאחרים לזהות את הסימנים המוקדמים. היא מאמינה שאילו הייתה יודעת על ארבעת התסמינים הללו קודם לכן, ייתכן שהייתה מאובחנת בשלב מוקדם יותר והטיפול היה פחות אגרסיבי. סיפורה משמש תזכורת חזקה לכך שערנות ומודעות יכולות להציל חיים.
שתפו את המידע הזה עם יקיריכם – זה עשוי להיות המידע שיציל אותם.